על הקשר בין יין לבריאות - לואי ה 14 - חלק ד

ישנן עוד התייחסויות למשקאות משכרים והקשר לרפואה, שהיו מאוחרות יחסית, אולם לא היו ענייניות.

בהיסטוריה של תעשיית היין הצרפתית התפרסם וויכוח הנוקב בין צמד רופאיו של מלך השמש- לואי ה-14.
ברוח התקופה (-המאה ה 17)- היה מקובל בקרב רופאים צרפתים, כי מזונו ומשקאותיו של אדם צריכים להתאים למה שכינו "מזגו". והשפיעו עליו בהתאם.
רופא אחד סבר כי למזגו של מלך השמש מתאימים יותר יינות בורגונדיה, והרופא השני סבר, כי למזגו מתאימים יינות שמפניה – חבל ארץ שבאותה תקופה עדיין התמחה בייצור יינות אדומים קלים.
בסופו של דבר ניצח הרופא הפרו-בורגונדי, ושמפניה החלה לעבור תהליך ממושך שהיה כרוך במעבר מייצור יינות אדומים לייצור יינות לבנים.

רק בהמשך פותחה סופית שיטת שמפניה, כפי שהיא מוכרת לנו כיום, המשמשת בייצור יינות מבעבעים.

מצד שני -עוד מוקדם יותר נודעו גם ההשפעות השליליות של צריכת משקאות משכרים על בריאות האדם.
את ההתייחסות הגורפת לבעיה סיפקה הרפואה של סוף המאה ה-19, שהחלה לראות באלכוהוליזם מחלה.

התייחסות זו נתמכה לא מעט על ידי שדולות נוצריות, שפעלו מתחילת המאה הזו ובחלוף המאות לאסור על צריכת משקאות משכרים, שלא לצורכי דת.

על הקשר בין יין לבריאות - תרופה ללוקים בנפשם - חלק ג

את המאפיינים של יינות חקרו ביוון וברומא רופאים.

והם הם שנתנו את ההמלצה לשתייה קבועה וסבירה של יין.

לפני כ-2,500 שנה המליץ גם היפוקרטס, אבי הרפואה, על שתיה מתונה וקבועה.
היפוקרטס המליץ על יינות אדומים צעירים ויינות מבושלים לטיפול בבעיות עיכול, מצד שני המליץ היפוקרטס על יינות לבנים לטיפול בבעיות בשלפוחית השתן.
הצד השלילי אליבא דהיפוקרטס היו יינות מתוקים שעלולים, לדעתו, לגרום להתנפחות הכבד.

יש לציין כי לא כל הרופאים בני התקופה המליצו על שתייה מתונה דווקא.
הרופא היווני מנסיתאוס המליץ למטופליו להשתכר מעת לעת, אבל גם דאג להבהיר כי אל לשיכור להירדם בטרם הקיא.
אסקלפיאדס, רופא רומאי, דווקא המליץ על צריכת כמויות גדולות של יין כאמצעי להרדמה ולהרגעה, ואפילו ראה בו תרופה ללוקים בנפשם.

מבין היינות של ארץ ישראל נודע בין רופאי רומא בערכו הבריאותי יין אשקלון, אולי משום היותו יין קל.
אוריבסיוס, הרופא האישי של הקיסר יוליאנוס, נהג להרתיח במשך 21 יום 21 ספלי יין אשקלון, שבעה ספלי דבש ו-200 זרעי קמומיל, ולהשתמש בתוצר כבשיקוי רפואי רב שימושי.

אפילו המוסלמים, שדתם אסרה עליהם לשתות משקאות משכרים, לא ויתרו על השימוש הפרמקולוגי בהם.
הם היו גם מי שהמציאו את הזיקוק, והניחו יסוד לכל משפחת המשקאות הכהליים, שמהם התפתח גם הכהל הרפואי.
עוד בטרם יוצר כהל רפואי כפשוטו, יוחסו למשקאות כהליים תכונות מדיצינליות.
כאשר החליט הפרלמנט הסקוטי להטיל מיסוי על המשקאות הכהליים (אלה הובאו בשלהי ימי הביניים לסקוטלנד על-ידי הנזירים האיריים, ששמרו על חלק ניכר מהידע שנצבר בעולם העתיק),
התייחסה לשון החוק האנגלית אל המשקאות כאל
"strong water"
אולם הנוסח הלטיני, שהיווה תירגום מדוייק יותר של המקור בסקוטית-גאלית, דיבר על
"aqua vitae",
או "מי החיים".

העובדה שגופת צפרדע, למשל, נרקבה באוויר הפתוח אך השתמרה בתוך ספיריטוז נתפשה באותם ימים כפלא רפואי, והיו מי שסברו כי למשקאות הכהליים ישנה תכונה המקנה חיי נצח.

באופן בלתי מוסבר שנחקר רבות גם ללא קשר למשקאות משכרים, נעצרה ההתפתחות הרפואה המערבית מאז ימי האימפריה הרומית ועד למאה ה-18.
באיזורים רבים של אירופה של המאה ה-14, למשל, לא ידעו יותר על התכונות הרפואיות של יינות או משקאות משכרים משידעו עליו אירופה של המאה הרביעית, ובמקומות מסויימים ידעו אף פחות.

תמורות וגילויים כאלה ואחרים בפרדיגמות הרפואיות התחוללו בכל זאת לאורך השנים, ונגעו גם לשימושים שנעשו ברפואה במשקאות משכרים.
מקצתן היו ענייניות – ב-2 בפברואר 1659, רשם ביומנו יאן ואן רייבק, המפקד הראשון של מושבת כף התקווה הטובה: "היום, השבח לאל, יוצר יין לראשונה מענבי הכף".
לואן רייבק הייתה סיבה טובה לשמוח על לידתה של תעשיית היין הדרום אפריקנית: הוא הקים אותה, ולאו דווקא מסיבות של שתיית ואהבת יין.
למעשה, קיווה ואן רייבק להקל על תחלואי הצפדינה שמהם סבלו המלחים שהפליגו אל הכף וממנו למסעות ארוכים.
מחלת הצפדינה, כידוע, נגרמת ממחסור בויטאמין
C –
חומר המצוי בשפע ביין.

ואן רייבק שתל ב-1655 את הגפנים הראשונות בגנה של חברת מזרח הודו ההולנדית (שאת תחנתה הקבועה בכף ייסד ב-1652).
ולאחר מכן הרחיב את שטח הנטיעות גם לבושנוול, לאורכו של נהר אמסטל, הקרוי כיום ליסבק. ב-1659 כבר הניבו ענבים אלה יין, ותעשיית יין קטנה התפתחה עד מהירה במושבת הכף.

על הקשר בין יין לבריאות - היין כחומר חיטוי - חלק ב

יינות ושיכרים ידועים משחר העולם העתיק כמשקאות משכרים.
יש לנו ידיעות על כך כ-8,000 שנה.
במילים אחרות: זמן קצר בלבד לאחר שעבר למגורי קבע הצליח כבר ההומו ספיינס לביית הן את הדגן והן את אם הגפנים האירופית לענבי יין ומאכל, הוויטיס ויניפירה.

בתקופות שבהם המים הזדהמו על נקלה, משקאות שהכילו אלכוהול ברמה כזו או אחרת נחשבו למסוכנים פחות לשתייה - וזה מבלי שידעו את פשר הסיבה.

במהלך ההסטוריה היה היין ידוע ומפורסם כחומר החיטוי היחיד היעיל לחיטוי פצעים ולשיכוך כאבים.
בל נשכח שבתרבות היהודית עד היום, בחוגים רחבים למדי שנלים את ילדיהם, זהו משכך הכאבים הראשון שניתן לתינוק.

בתרבות הנוצרית מוכר הסיפור על ישו -הברית החדשה מסרה כי את כאביו של ישו, ביקשו לשכך ב"יין מהול במור".
ישו, דחה את הטיפול...

בתקופה מאוחרת יותר מסופר על רופא יווני בשם גאלנוס שחי ברומא, וטיפל בגלדיאטורים שנפצעו, ושנאמר עליו כי איש ממטופליו לא מת מפצעיו.
גאלנוס הגיע כנראה למסקנה, שיין אדום הוא האמצעי מצויין לטיפול בפציעות ונמק.

העדויות הכתובות הראשונות על שימוש תרופתי ביינות ובשיכרים החלו להופיע כבר ב 3000 לפנה"ס.
רופאים במצרים, שנחשבו לטובים ביותר במזרח הקדום השתמשו בהם בצורה רחבה.
מחלות כגון:קצרת, למשל, טופלה באמצעות מירקחת שכללה מידה של דבש, שמונה מידות שיכר וחמש מידות יין .
(מידה אחת פירושה היה: מלוא הפה).
אפילפסיה (מחלת הנפילה), טופלה באמצעות אשכי חמור טחונים שהושרו ביין ...– אולי המימצא העתיק ביותר של אנדוקרינולוגיה.

לתנופה גדולה זכה כידוע מדע הרפואה בערי המדינה של יוון ומאוחר יותר – באימפריה הרומית.
תרבויות אלה היו תרבויות של גפן, ולא של דגן, ומדרך הטבע ייחסו ליין תכונות אציליות יותר – גם בכל האמור בסגולות מרפא – מאשר ייחסו לבירה.
זו הוסיפה להתפתח בצפון מערב אירופה, אך שם לא התמקדו בסגולותיה הרפואיות, אף כי הכל הכירו בעובדת היותה מזינה מאוד, ותפשו אותה, בין השאר, כלחם נוזלי.

על הקשר בין יין לבריאות - הפרדוקס הצרפתי - חלק א

הקשר בין יין לבריאות הוא קשר עתיק יומין.
לא בכל התקופות ידעו להסביר אותו אבל הוא היה ברור לכל.
ב1999 פרסם מעריב כותרת שינות ציליאנים בריאים יותר....
האמת היתה שמדובר בכותרת שיווקית שחברת "המגש שקד" הגתה והסמכה על מחקר השוואתי בין יינות.
אחת התוצאות של אותו מחקר היתה (כמה לא מפתיע) שיינות שמיוצרים באקלים חם יחסית, מכילים את חומרים אנטי-אוקסידנטים (נוגדי חימצון) בשיעור גבוה יותר מיינות שיוצרו באקלים קר יותר.

האם זה נכון? האם יש קשר? האם זו הסיבה לכך שאחוז התקפי הלב בצרפת נמוך בצורה משמעותית יחסית למדינות מתפתחות אחרות?

בסדרת הפוסטים הבאה ננסה לענות על כך:

בלי הקדמה אי אפשר ולכן נתחיל:

כולם יודעים שיש שני סוגי כולסטרול.
טוב ורע.

הכולסטרול הטוב - מונע מחלות לב ועוזר אף בקירצוף כלי הדם. הוא נקרא
HDL.
זה השטר הטוב בסיפור.
"הכולסטרול הרע" - גורם לנזק לכלי הדם בהצטברות שלו על דפנות כלי הדם ויצירת חסמים בזרימת הדם.
הוא גם מוכר כ
LDL.

בענבים יש חומרים נוגדי חימצון ממשפחת הפלבונואידים הפוליפנוליים.
בזגי הענבים ניתן אף למצוא ריכוז גבוה יותר של החומרים הללו.

בתחילת שנות ה 80 התברר שלמרות שהצרפתים ידועים בעולם כולו כאוכלי מאכלים עתירי כולסטרול - ואנו יודעים על אחוז השימוש בחמאה במטבח הצרפתי- למרות זאת אחוז מחלות הלב שם הוא מהנמוכים בעולם.
לתופעה הזו קראו "הפרדוקס הצרפתי".

צריך לזכור שככל שהיין שבמהלך יצורו - משתמשים בקליפות הענבים (-בזגי הענבים)- וזה על פי רוב ביינות האדומים (שבשל כך מקבלים גם את צבעם) אחוז החומרים האנטי אוקסידנטים - גבוה יותר.

התוצאה של פרסום התוצאות של המחקרים הללו היתה גדולה מאוד.
אוכלוסיות שלמות של צרכני יין עברו לשתות יינות אדומים.
ובאותו הקשר- צריכת היין הכללית בעולם גדלה.

בזמן האחרון עלו עוד כמה ממצאים שמנסים להסביר את התופעה ("הפרדוקס הצרפתי") - בהסברים נוספים:
כגון השימוש הנרחב במטבח הצרפתי גם בשמן זית ובירקות טריים - ובמיוחד עגבניות, ולחילופין אף עלתה טענה כי לעם הצרפתי יש מטען גנטי שגורם לתחלואה נמוכה.

צריך להדגיש שהביטוי "יין אדום הוא בריא" איננה צריכה להיגזר כפשוטה- לא כל צריכה של יין היא בריאה, כיון שצריכה מוגזמת של אלכוהול עלולה לגרום לגוף נזקים חמורים ובמיוחד לכבד.
אבל באופן כללי אפשר להניחה שמה שהיה ידוע משחר ההיסטוריה - מקבל הסבר מדעי מתקבל על הדעת.

בפוסטים הבאים נתייחס לצדדים נוספים של הקשר בין יין ובריאות.

ביסולפט- על מי ועל מה?

מה גורם לכאבי הראש של השתיינים החובבים? האם ניתן להפטר מכאב הראש? ואם כן כיצד?
הקדמה (הכרחית):

יין שנמצא ללא שום חומר שימור יכול להחזיק מקסימום חצי שנה.
אז איך מצליחים לשמר יין במצב שתיה שנים ארוכות?
או... לשם כך משתמשים ב"ביסולפט".
ביסולפט ידוע גם בשם גופרית דו חמצנית, הוא בעצם חומר כימי העשוי מגופרית.
משתמשים בביסולפט כיון שהוא חומר המשמר את היין, ולא מאפשר לבקטריות להתפתח ולקלקל את היין.

התקן לכמות החומר ביין היא עד 200 חלקים במליון.
כמובן שלא מודדים את הכמות בכל בקבוק באופן פרטני אלא במיכלים הענקיים של היקבים.
רוב היינות מכילים 60-120 יחידות למיליון.

הבעיה בחומר הוא שיש אנשים הרגישים לו ושתיית יין המכיל את הביסולפט עלול לגרום לכאבי ראש.
מצד שני שתיה מרובה גורמת לגוף להתרגל לחומר ואו אז מפחיתה את כאבי הראש.
צריך לציין שהכאבי ראש קורים בדרל כלל לאנשים שלא רגילים לשתות יין באופן כללי.

ובקיצור - לחיים

יין מקורקק

מה הביטוי הזה אומר? איך הוא קשור ליין? האם הוא טוב? רע?
במאמר הבא ננסה לשפוך אור על הביטוי המוזר.

מדובר בפגם שפוגע בדרך כלל בפקק השעם ושמקורו הוא דווקא חביות עץ האלון שבו אוחסן היין או יותר נכון יושן היין.
התוצאה הישירה והמצערת של הפגם בפקק היא פגיעה אנושה ביין עצמו, ריחו ובטעמו.

מקורו של הפגם הנוצר בחביות ופקקי השעם נקרא:
T.C.A
(טרי כלורו אניזול).

הבסיס לכך הם שמרים שהתרבו בפקקי השעם או חביות עץ האלון.
לעיתים תיגרם תופעה זו עקב חיטוי או טיהור פקקי שעם בתמיסת כלור.
(מזה גם נגזר ריחו הבולט של יין מקורקק).

חייבים לציין שדי בכמות קטנה עד מזערית כדי לגרום נזק משמעותי לבציר שלם של מדינה גדולה.

איך מזהים יין מקורקק?
יין מקורקק ניתן לזיהוי ע"י הרחת הפקק או הרחת היין עצמו בגביע וזיהוי ריחות המזכירים ריחות לוואי של:

• טחב.

• עובש חריף מאוד.

• ריח של כלור מבריכת שחייה.

ניתן לזהות את היין לפי גלגל הריחות.

אם הרחתם את הרחות הללו - מומלץ מאוד להפסיק בטקס שתיית היין ולא להמשיך טעימת יין עצמה
באם בכל זאת תחליטו כן לטעום מהיין קחו בחשבון שבלוטות הטעם שלכם יהיו מנוטרלות לזמן מה.

כאמור הבעיה עם התופעה הזו היא שיש מעט מאוד דרכים למנוע אותה מצד אחד ומצד שני -לכשהיא התגלתה- אין הרבה מה לעשות נגדה.
אלא למעט ללכת לחנות או העסק בו קניתם את הבקבוק ולהחזיר אותו.

מקומות שמכבדים את עצמם לא רק שיקחו את הבקבוק חזרה אלא גם יפצו אתכם בעין יפה.
(ואם לא- אל תחזרו לשם....)

בעיה נוספת שאמנם לא קשורה לנושא במישרין (אבל מאוד קשורה לפתרון) היא הירידה בכמות השעם האיכותי המשמש ליצור פקקי שעם איכותיים.

מה עושים?
הפתרון העתידי לנושא הוא שימוש בפקקים מסיליקון או פקקי הברגה אלא שבשל התנהגות הצרכנים שמחפשים את הפתיחה המסורתית וההרחה הידועה של הפקק - אין ספק שגם אלמנט של חינוך חייב להיכנס לעניין ולגרום לכל מי שלא חייב- להשתמש בפקקי סיליקון.

גם יחסי ציבור יכולים מאוד להועיל כאן.

לחיים!!

הישראלים המשפיעים ביותר על תעשיית היין

1. דניאל רוגוב:
מבקר היין והאוכל החשוב ביותר בישראל שדווקא תפקידו בעבר היה מרכזי יותר לענף היין.
חובבי יין רבים קוראים מאמרים רבים של עיתונות מקצועית ומגזינים שונים מחו"ל. אולם הטועם החובב- מושפע יותר מכתיבתו של רוגוב בעיתון "הארץ".
אמנם התפוצה של העיתון מאוד מוגבלת לקבוצות אוכלוסיה חזקות ומצומצמות אך אין ספק שרוגוב הוא הוא מייסדה של ביקורת תרבות השתיה והיין בישראל.
הרבה ביטויים שבהם רוגוב משתמש נכנסו ללקסיקון הביקורת ומשמשים ככל י מקצועי בתחום.

2. ויקטור שונפלד:
היינן הבכיר ביותר בישראל שהיה שותף בשדרוג התעשייה הישראלית על מפת היין עולמית,
אי אפשר להתעלם מההצלחה וההישגים המקצועיים של יינות יקבי רמה"ג וכל זאת למרות שהאקלים בצפון הארץ אינו יציב.
אין ספק שלהצלחה של יקבי רמת הגולן שונפלד תרם רבות.

3. ברי ססלוב, אלי בן זקן ויאיר מרגלית:
יינני יקבי הבוטיק.
בן זקן ויאיר מרגלית הצליחו לכבוש מוקדם מקום ראשון משותף בצמרת של יקבי הבוטיק הישראלים.
הצלחתם הניעה רבים לעבור לתחום ולהתעקש על מקצוענות במטרה להשתפר.
ברי ססלוב, לימד רבים מהם ובמקביל המשיך לייצר יינות מעולים, בשל תפקידו כמורה מצויין -מקומו שמור בהסטוריית היין של ישראל.

4. חיים גן: הבעלים של איש הענבים
בעברו אחראי על תחום המסעדות והבארים ביקבי "כרמל מזרחי" ויזם סדרתי של פרוייקטים שמטרתם העיקרית החדרת תרבות היין בישראל.
בית איש הענבים הכולל מועדוני חברים בהיקף של עשרות אלפי חברים גורם לדרך השיווק של חיים גן להיות אפקטיבית בכל מדד.
סבר פניו הנעים ורצונו להירתם לכל משאלה של אנשי תעשיית היין בישראל גורמים לשיווק של בית איש היין לעבור בצורה וירלית מפה לאוזן או יותר נכון מכוס לכוס.
סדרת סדנאות היין וקורסי היין שחיים ובית איש הענבים מקיימים לאורך השנה מגדילים את אוכלוסיית הצרכנים ומשמשים כשגרירי רצון טוב לאוכלוסיות חדשות.
חובה לציין שבית איש הענבים לא סוגר עצמו בפני אליטות חברתיות או כלכליות - למרות התדמית של הענף ככזו אלא פותח את דלתותיו כלפי כל אדם ואדם באשר הוא.
חיים החל את דרכו בתפוח הזהב, דרך "כפות תמרים" וניהל את תחום המסעדות והבארים ביקבי כרמל מזרחי תוך שהוא מכשיר ומדריך אלפי אשי מקצוע בתחום.
יוזמותיו הברוכות של חיים שכללו תכניות רדיו, וחברות בפנלי טעימה של "יין וגורמה", "סלואו פוד", המכון הוולקני, וחברותו באיגוד מבקרי היין הבינלאומי הובילו את מרכז ההדרכה של איש הענבים להיות מרכז היין האובייקטיבי היחידי במדינת ישראל.
בין שאר פועליו ניתן לציין את קלרט- בית המכירות הפומביות, תערוכת היין בינלאומית ישראוינאקספו, היותו שופט בתחרות היינות הבינלאומית טרה וינו, והשתתפותו בכתיבת ספר יקבי ישראל ברוסית "וינו לנד".
כמו כן חייבים לציין את אופיו הנעים ומשרה האוירה הטובה ומאמציו לקדם כל מיזם שמקדם את תעשית היין בארץ.

5. ג'קי בר:
הבעלים של טמפו, בהבינו שהפתרון הכולל לצרכן הוא הכיוון שצריך לנקוט בו- הציל בעצם את יקבי ברקן מפשיטת רגל- וכשמדובר ביקב השני בגודלו בארץ- יש לכך משמעות גדולה מאוד.
ההשפעה של כניסתו של בר לברקן ועל שוק היין בישראל עוד לא ברורה עד הסוף אולם אין ספק שמדובר בצעד משמעותי מאוד לתעשיית היין והקונסולידציה בו.

6. קובי טריביטש:
יו"ר "טיב טעם אחזקות" – טריביטש שהבין כי עדיף לכל רשת קמעונאית לנצל את גודלה וחוסנה כדי לייבא בעצמה את המוצרים שלה חשף את הקהל הישראלי (ולא רק הרוסי) למוצרים שהיו מוגבלים מטבעם ברצון הטוב של היבואנים.
לא כל הצעדים שבוצעו בטיב טעם בוצעו בצורה מקצועית וללא טעויות, אולם אין ספק שטריביטש הציג דרך חדשה לגמרי לרשתות הקמעוניות שמאמץ את יכולתם לפעול על פלחי שוק שונים ועל אוכלוסיות שונות.

7. אורי שקד:
שותף ביקבי רקנאטי, הבעלים של חברת הייבוא וההפצה "המגש שקד", ורשת חנויות היין הגדולה בישראל, "דרך היין".
שקד גם מילא תפקיד מרכזי בענף ולזכותו ניתן לציין את הצלחת יקבי רמת הגולן וכן את היין המצליח ביותר בתולדות ייבוא היין (גאטו נגרו- מצילה).
בנו טל, החל להשתלב בעסק.

8. עמיאל ואריאל אפשטיין:
הבעלים והמנהלים של חברת "הכרם", אחת החברות הוותיקות ביותר בענף, והיבואנית והמפיצה הגדולה ביותר של משקאות חריפים ויינות לישראל.
החברה ייבאה את היינות היוקרתיים והגבוהים והסטנדרטים הכרוכים בהם.
הכרם שהעסיקו מומחים, פירסמו מחירוני יין, הכניסו מזגנים למחסנים ולמשאיות שהובילו יינות יוקרתיים ויקרים בתנאים אופטימליים.
מקצוענותם התקבלנה בברכה והם מוכרים כספקים הראשיים והמובילים של היינות היוקרתיים למסעדות המובילות, שיווק שמונה יקבי בוטיק ישראלים, והקמת רשת חנויות יין.

9. כרמי לבנשטיין וד"ר ארקדי פפקיאן:
הצוות שיסד את סדרת ההצלחות: סידרת "אדמה" ביקב תבור, מיתוג יקב "טוליפ", שיווק בקבוק הליטר שקנה ליקבי אפרת אחיזה במגזר הרוסי כשהמכנה המשותף הוא שיווק בעולם היין הישראלי.
את כרמי ניתן לציין כאחד המוחות המבריקים ביותר בתחום השיווק של יין ישראלי.
ד"ר ארקדי פפקיאן -יוצא חבר העמים שהחל את דרכו בכרמל מזרחי עבד כיינן יקב דלתון.
רבים מיקבי הבוטיק המצליחים ביותר חבים את הצלחותיהם לליווי ולייעוץ המקצועי שד"ר ארקדי פפקיאן סיפק ועדיין מספק להם.

10. אבי בן עמי:
הישראלי היחידי בתעשיית היין של ישראל , שאינו מייצר יין, שאינו משווק יין או אינו סוחר ביין.
בשנתיים האחרונות, העלו מיזמיו המסחריים: תערוכת היין "לה סומלייה", תחרות "אשכול הזהב", והתערוכה הראשונה מסוגה לציוד מקצועי ליקבים, את רף המקצועיות של הענף באופן משמעותי.
בנוסף יש לציין את העובדה שהצליח להישאר בקשרים מצוינים עם רוב אנשי התעשייה, היא כשלעצמה עדות לאישיותו המקסימה והלבבית.