דרקונים ומבוכים - תעשיית היין בסין

השמועות על ענף יין סיני הולכות וגוברות.

האם הן נכונות ואם כן מה משמעותן?

מאז שנות התשעים צומחת סין בשיעורים מדהימים.
אמנם ב 2001 היה איזשהו "משברון קטן" אולם הצטרפותה של סין לארגון הסחר העולמי (WTO) מצד אחד ומצד שני התפתחותו של אזור סחר חופשי בדרום מזרח אסיה (הגדול בעולם) - מה שנקרא הסכם פנום פן יצר,
העלה את שיעור הצמיחה השנתי הסיני על 7% מאז 2002..
הנתון הזה אילץ את השלטונות הסיניים הקומוניסטים במהותם לאפשר יוזמה פרטית .
לא שבעבר לא היו יוזמות פרטיות בסין רק שעכשו כבר מדובר במגמה משמעותית. רבה יותר מבעבר.
התוצאות של שינוי המגמה הזו הם משמעותיים הרבה יותר ממה שנדמה לנו:
1. פריחת סקטור פרטי.
2. עלייה דרסטית ברמת החיים.
3. השכלה מתרחבת בצורה רחבה ומעמיקה.
4. גידול בדרישות הצריכה וגרם להגדלת היצור הפנימי.
5. שיעורים הולכים וגדלים של ייבוא וצריכת יין.
6. הורדת ושינויים בחוקי ומיסי הייבוא על יין עד ל 14% (תנאי מחייב להצטרפות סין לארגון הסחר העולמי) נושא זה פותח את סין ליין המערבי- למרות שלא בטוח שזה יפתח גם את השוק ליצרן היין המערבי.


הייצור מול ייבוא
בסין מוצאים היום למכירה מהדורות גולמיות של יינות המזכירים שפע של שיקולים והתלבטויות שקיימות גם בישראל של שנות האלפיים:
1. גידול זנים מקומיים מול זנים בינלאומיים מוכרים.
2. התאמת הטרואר לזנים - שאלה מאוד קריטית שהמשמעות שלה היא בטווח הארוך מאוד קריטית.
3. סגנון ייצור - עולם חדש מול עולם ישן.
4. חקיקה ותקינה.

מספר יצרנים מסוימים כבר נשמעים כבולטים באופן משמעותי על פני אחרים כגון
"Changyu" (עם שוק של כ-19%),
"China Great Wall Wine company" (שוק של כ-17%),
"Tonghua" (שוק של כ-14%),
וכן "Dynasty Wines" (שוק של כ-10.5%) שבבעלות סינית-צרפתית.

מספר יצרני היין בסין הולך וגדל, והתחרות בהתאם.
בסין מהווה תחום היין כמעט שטח בתולי מצד אחד, ומצד שני התעשייה גדלה בשיעור של 10% לשנה.- ולכן כל תוצרת היין נמכרת, ולא נשארים עודפים.
כמו כן יש לציין ש10 המותגים החשובים ביותר הנמכרים- כולם בבעלות סינית...

לארבעת ייצרני היין הגדולים ביותר בסין ישנן התמחויות אזוריות וסוציו-אקונומיות.
לדוגמה-
"Dynasty Wines"
מתמחה ביינות יקרים יותר משאר היצרנים המרכזיים.

האם מדינות רבות שיש להן עודפי יין צריכות לנסות למכור את עודפיהם בסין?
שאלה טובה.
המשחק בשוק היין הסיני הוא משחק בכלים של שחקנים רציניים בלבד.
ואכן ניתן למצוא שם באמת את הגורמים הכבדים של התעשיה המערבית.
ניתן לציין שחקנים בסדר גודל של לואי וויטון/מואט הנסי, פרנו-ריקאר, רמי-קואנטרו - כאמור שחקנים של הליגה העולמית.
מצד שני כעקרון הסינים מוכנים לייבא בדרך כלל שני סוגי מוצרים:
1. ידע.
2. חומרי גלם - רק בתנאי שאינם זמינים בכמות מספקת בסין.

לכן, אין זה מפתיע שרוב היין הנצרך בסין גם מיוצר בה.
זה גם לא מפתיע אף אחד שהתעשיינים הסינים מייבאים כמות גדולה של יין
bulk
..לצורך מהילתו ביינות מקומיים.
התוצאה של המהילה משווקת כמוצר מקומי
(רק באחרונה מתברר שצ'ילה הדיחה את ספרד כמובילת הספקיות של סין מיבוא היין למהילה לסין).

באופן רשמי, מוגדר היחס בין יינות מקומיים ליין מיובא כמו בישראל – 85% לטובת המקומיים.
נתונים נוספים לגבי היינות המיובאים לסין:
יינות הייבוא יקרים יותר.
40% מהם – תוצרת צרפתית.
לרוב - היינות הצרפתיים נצרכים כסמל סטאטוס ופחות מהבנה מעמיקה ביין.
המנהג למהול יין וקוקה ולה- הולך ופוחת.
יש להעריך שבטווח הקרוב יעלמו המוצרים המהולים כחלק מהחקיקה בנושא.


בעיקר אדום
את היינות היקרים בשוק הסיני צורכים מעמד העשירים החדשים של סין, אנשי צווארון לבן מהסקטור הפרטי החיים בעיקר בשנגחאי ובערים מרכזיות וחשובות נוספות בסין.
ולכן לא קשה לאפיין את פרופיל הצרכן היין הסיני באופן מדוייק:
1. גבר.
2. בעל רמת הכנסה גבוהה משמעותית מהממוצע.
3. גיל בין 25 ו-44.

צריכת היין בסין דומה לזו המערבית המודרנית בשני תחומים:
1. רוב היין נרכש ברשתות השיווק.
2. יש עדיפות ברורה ליין אדום יבש (מלווה בארוחה, ואבל לא לשתיה בלבד).

יש לציין את השפעת הסופרמרקט המערבי, כתופעה, לעולם הצריכה הסיני.
תהליך שהתרחש בעיקר בעשר השנים האחרונות – השפיע ומשפיע בצורה בולטת על צריכת היין המקומית.

סטייה מסוימת מדפוסי צריכה בינלאומיים נרשמת בקטגוריה השנייה בשכיחותה – היין האדום המתוק.
עובדה זו קשורה בעיקר לכך, שמעדיפים אותו תושביה של צפון סין.
היין הלבן היבש, הנצרך בכל זאת יותר מאשר אי-פעם (בעבר לא נצרך כמעט כלל), נחשב בסין לצריכה נשית.

"מכירת ונטיל אופניים" לסינים...
צריך לזכור שרוב הסינים אינם צורכים יינות כלל.
ואלה שכבר כן צורכים- די קשה לכמת את הנתונים כיון שהפרמטרים המקובלים בסין שונים לחלוטין מאלה הנהוגים במערב. ואפילו בהגרת הצריכה יש הבדלים בין הגורמים הבודקים זאת.
אבל ופה בא אבל גדול מאוד -פוטנציאל השוק הסיני אדיר.

גם אם נניח הנחה שמרנית כי הסינים צורכים כ-0.3 ליטרים לנפש לשנה (הצרכן הישראלי צורך פי 20 מכך) – שאז מדובר כמעט בצריכה אפסית – מדובר בכמות הגדולה יותר מכל הצריכה הישראלית כולה.
יש לציין שהחל משנות ה-90' עודדו השלטונות הסיניים צריכת יין ובירה (כדי לסייע בצמצום הצריכה של משקאות משכרים כגון הקאוליאנג ותזקיקי ושיכרי אורז).

במחקר מקיף שפורסם על ידי חברת
Sinomonitor Intl.
בדק את תעשיית היין בסין ופורסם ב-2003 וסקר למעלה מ-70 אלף צרכנים סינים בגילאים 15 עד 64 ב-30 ערים חשובות, צורכים יין פחות משמונה מיליון סינים בלבד.

יש לכך משמעות גדולה כשמחברים את העובדה שבסין יכולים כ-100 מיליון תושבים להרשות לעצמם לצרוך יינות (מחיר רוב בקבוקי היין בסין נעים סביב דולר בודד לבקבוק).
ולכן המסקנות המיידיות מהנתונים הללו הן כי דרושות בסין השקעות בחינוך, פירסום, שיווק ויחסי ציבור.
אם נביא בחשבון את העובדה שהיצרנים המרכזיים בסין נהנים בקרב צרכניהם משיעורים גבוהים של נאמנות למותגים, לא קשה יהיה להגיע למסקנה שגם מי שמבקש לייצא לסין יין, ולכבוש את לבבותיהם של עשרות (אם לא מאות) צרכנים פוטנציאליים, ייטיב לעשות אם ישקיע בכיוון זה.
לגבי היצרנים הישראלים- ספק אם מי מהם מסוגל ויכול בכלל להעלות ולהשקיע מאמצים ברמה ובהיקף הנדרשים לכך.

שינויים בהרגלי צריכת היין בישראל

אם בוחנים את השוק צרכני היין בישראל של 2008 בצורה כללית ביותר יש שני סוגי קהלים:
1. קהל חילוני השותים יין מתוך אהבה למשקה.
2. קהלים מסורתיים ודתיים הצורכים את היין בשבתות ובמועדי ישראל מטעמי דת ומסורת.
רוב הקהלים הדתיים והמסורתיים צורכים יינות מתוקים, עד שהיינות המתוקים מכונים בציבורים אלה (וגם על גבי תוויות היין) "יינות קידוש".

המצב הזה רע לתעשיית היין בישראל.
פלח השוק המדובר הינו משמעותי מאוד בעבור תעשיית היין הישראלית וגם המיובאת.
משפחה דתית מסורתית רוכשת בכל שבת ו/או חג לפחות בקבוק יין אחד.
מכאן שהיא רוכשת כ-60 בקבוקים בשנה או כ-45 ליטר יין בשנה.
ובעצם פה מדובר בצריכה של כ-22 ליטר יין בשנה לנפש.
פי 3 מהצריכה הארצית השנתית הממוצעת לנפש בישראל!!!

מדובר אם כן בשוק צרכני יין גדול, אמיתי, ומשמעותי שחובה להתייחס אליו.

הבעיה מתחילה בכך שכל הצריכה הזו מופנית החישוב כוללני ליינות מתוקים ותעשיית היינות היבשים נפגעת מכך.
למה התעשייה נפגעת מכך?
1. הפניית משאבים ליינות מתוקים- במקום פיתוח זנים חדשים ליינות יבשים.
2. כרמים ותשתיות - כרמים שיכלו לגדל זנים איכותיים מופנים לגידול יינות מתוקים. יקבים שיכלו ליצר בקבוקי יין איכותיים משקיעים משאבים ביינות המתוקים.

3. תדמיתית - מדינת ישראל לא משויכת למעגל המדינות המייצרות יינות איכותיים.
4. אובדן הכנסות בגלל "קשיחותו" של פלח השוק הזה.

מדינת ישראל משקיעה משאבים רבים בהצגת היין הישראלי האיכותי בחו"ל בתערוכות ותחרויות שונות ורבות בשעה שפלח שוק גדול מאוד ומשמעותי מאוד נמצא דווקא בתוך מדינת ישראל ומשום מה מוזנח.

מי צריך לפעול בעניין?
כל הגורמים הנוגעים בדבר.
1. משרד התעשייה והמסחר
2. משרד הבריאות
3. משרד התיירות
4. בעלי היקבים בישראל
5. ראשי המגזר הדתי חרדי

ועכשיו בצורה מפורטת:

1. משרד התעשייה והמסחר- (תמ"ת) הממונה על תעשיית היין בישראל.
הגופים המקצועיים של המשרד - המועצה הישראלית לגפן היין ומכון היין הישראלי, יכולים לפעול בצורה מקצועית ולהעביר את הנתונים והמידע הדרוש לשינוי צריכת היין בישראל.
משרד התמ"ת גם צריך ולרכז את כל העבודה בנושא.

2. משרד הבריאות
משרד הבריאות יכול בעזרת אנשי המקצוע שלו להציג את נתוני וההשלכות הבריאותיות של צריכת יין.
להציג את היתרונות הברורים והבריאותיים בשתייה קבועה של יינות אדומים יבשים,
ומצד שני גם להדגיש את נזקים הבריאותיים הנובעים משתיית משקאות עם סוכר.
מומלץ לתת דגש שבטווח הארוך יש יתרונות בריאותיים ברורים ומובהקים בצמצום צריכת היינות המתוקים והגברת צריכת היינות האדומים היבשים,

3. משרד התיירות
הגפן המתורבתת יצאה מאזורינו לאירופה ולעולם כולו ומבחינה הסטורית ארץ ישראל הייתה מבחינה הסטורית ארץ יין מפותחת אשר ייצאה יינות לכל העולם.
ולכן יש לישראל את הפוטנציאל להפוך לארץ תיירות יין, המשלבת הסטוריה עשירה בתחום וגם הווה מפתיע.
(ואולי גם עתיד- מי יודע?).
הבעיה? התדמית של היינות המתוקים והכשרים של ישראל מפחיתים בתדמיתה הכוללת של ישראל.
ולכן שינוי משמעותי של הרגלי צריכת היין המתוק תשנה באופן בסיסי את ההתיחסות של היקבים ותיצור תדמית חדשה ורעננה לישראל ברחבי העולם ואף תפתח תיירות יין, כאן בישראל.

יקבי ישראל
תעשיית היין הישראלית תהיה המרוויחה הגדולה של שינוי צרכני שכזה.
פעולה מהסוג הזה מחייבת קמפיין הסברה נרחב וחינוך של ציבור הצרכנים.
משימה בסדר גודל שכזה אינה תפקידו של יקב מסחרי כזה או אחר, ואני גם לא בטוח שיש יקבים בארץ שיכולים לעמוד במשימה ממלכתית שכזו.
ולכן חובת שיתוף הפעולה של היקבים נדרשת.

דרכי פעולה :
בכדי לשנות באופן אמיתי ולטווח רחוק את הרגלי צריכת יינות הקידוש המתוקים, נדרש קמפייןהסברה וחינוך מקיף ורציני.
מצד שני הציבור המדובר הינו בעל עולם תוכן פנימי שלא תמיד מוכן לשתף פעולה עם גורמים חיצוניים שאינם "לחם חוקו".
ולכן יש להתיחס לכך בכובד ראש ולפלח את השוק בצורה פרטנית- כדי שמסרים מסויימים ש"עובדים" במגזר אחד לא יתקבלו בהתנגדות במגזר אחר.

הציבור החרדי
הציבור החרדי היו מגוון בשל ריבוי החסידויות והזרמים השונים המרכיבים אותו.

לא תעשה:
אסור לצאת בקמפיין המדגיש את ההנאה שניתן להפיק משתיית יין או משילוב יין ואוכל.
במגזר החרדי זה עלול להתפרש כנהנתנות פסולה ויגרום התנגדות והסתגרות.
כמו כן אסור לפרסם את תדמית היין חדשנית- הנאורה- מתוחכמת או את תדמיתו האנינה של צרכן היין.
פעולות מסוג זה עלולות לגרום לחשיבה במגזר שלמדובר בהעתקת תרבות חילונית מערבית ו"כמנהגי הגויים" ולסכל את הקמפיין.

הדרך המומלצת ביותר היא דרך רבני, פרנסי וראשי העדה וכן באמצעות קנייני העדה הסיטונאיים - ויש הרבה כאלה.
כדי לחשוף את אותם גורמים מומלץ לערוך להם סדנאות יין באופן מצומצם מבלי לפרסם את הנושא לציבור הרחב החרדי.
יש לזכור שבתרבות היהודית שתיינות מותרת אך ורק בפורים וגם אז רק כחלק ממצוות החג, ולכן כל גילוי של שתיינות או נהנתנות עלול להיתפס כחטא וכתוצאה מכך- להכשיל את כל התהליך.
מצד שני מומלץ מאוד לשים דגש על הבעיה ההלכתית הקיימת בשתיית יינות ממותקים:
*בפסיקה הספרדתית יין שמכיל סוכר אינו ראוי לעשיית קידוש.
*הפסיקה האשכנזית אמנם מקלה בכך אולם רק במקרים בהם היין הממותק הוא איכותי מהיין היבש - מה שאי אפשר להגיד על רוב היינות המתוקים.
ולכן מומלץ לשים דגש רב על עניין "הידור מצווה", כך ש"כוס של ברכה" תהיה של יין איכותי, הראוי להיות מנוסך על המזבח (יין ממותק אינו כזה).
מצד שלישי מומלץ להתייחס להיבטים הרפואיים השליליים בשתיית יינות ממותקים.
ולהציג את הצד השני של המטבע- את היתרונות הבריאותיים, המובהקים, הרפואיים והחיוביים בשתיית יין אדום יבש.
צריך לזכור כי הקהל החרדי נאוד מקפיד על מצות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" ומיחס למצווה זו חשיבות גדולה.
ישנם מקורות רבים ביהדות המאפשרים להתבסס עלהם וחובה להמנע מציטוט מקורות נוצריים או מערביים כאלה או אחרים - וזה כדי למנוע התנגדות של המגזר לכל מה שקשור לתרבות היין המערבית ולהתבסס על תרבות היין במקורות: במשנה, בתלמוד ובסיפורי חייהם של חז"ל לאורך הדורות.


דרכיה דרכי נעם :
יש לנהל קמפיין מסודר בנושאי בריאות הדנות ביתרונות השתייה של יין אדום יבש בצורה מבוקרת ולפרסמם בעיתונות הכתובה (עיתונים כגון המודיע וכו') שפונה למגזר החרדי.
משרד הבריאות יכול באמצעות הרופאים וקופות החולים, להעלאת ולהגביר את המודעות בסיכונים של סוכרים ויינות ממותקים וביתרונות הבריאותיים של יין אדום יבש.
מומלץ לאתר רבנים ומנהיגים בקהילה, לשכנעם בהיבט הבריאותי החשוב במעבר ליינות יבשים.
יש משמעות גדולה מאוד בהעברת המסר של היתרון הבריאותי וההלכתי של היינות היבשים, דרך הרבנים, ולא דרך עיתונות אן מדיה אחרת. ההשפעה של הרבנים שקולה כנגד הכל.
מומלץ ליצור קשר עם ראשי המגזר להציע להם לקיים תערוכות של יינות כשרים.
מומלץ להכין רשימה של קנייני הישיבות אמרכלי חצרות האדמו"רים ולערוך להם סדנאות לטעימת יינות יבשים באופן אישי ומצומצם.
הסדנאות חייבות לעבור על ידי מרצים דתיים המכירים גם את תרבות היין המופיעה במקורות היהדות.
כדי למנוע לזות שפתיים - מומלץ שהסדנאות לא יכללו שיווק סמוי, דהיינו סדנאות המועברות על ידי אנשי מקצוע, ולצורך זה משרד החקלאות יכול לתמוך בנושא - אך לא על ידי היקבים.
תערוכות יין כשר הפתוחות לקהל הרחב תערוכות סגורות המיועדות לקניינים ואמרכלים סיטונאיים, או אפילו בתים פתוחים שיציגו את הנושא הצורה מקצועית.
כדאי להפריד את התערוכות הסגורות לפי סוגי ההכשר של כל יקב וכן כדאי שבתערוכות אלו היינות יוצגו וימזגו על ידי משגיחי הכשרות של היקבים עצמם.

יקבי ישראל :
יקבי ישראל יתחילו להוציא יינות וסדרות יין המתאימות למצב החדש של קהל צרכנים הרגיל ביין מתוק ומתחיל לקנות יינות יבשים.
הסדרות הנמוכות יותר ביקבים צריכות להיות זולות מבחינת המחיר ומתאימות יותר למגזר הצרכני החדש: כלומר היין צריך להיות פירותי, סוכר שיורי גבוה, מיושן בחביות אמריקאיות, חומציות נמוכה, קלייה מורגשת וכדומה.
גם יקבים אשר השיגו את ההכשרים הגבוהים ביותר, לא ימכרו במגזר אם קהל הלקוחות לא ידע על קיומם כיון שהם לא נחשפו אליו בקהילה.
ולכן על בעלי היקבים יש אחריות לדרוש כח יינותיהם היבשים יקבלו שטחי מדף ברשתות הצרכניות החרדיות המובילות כדי שפעולות ההסברה והחינוך יתורגמו בסופו של דבר לחשיפת הציבור החרדי ליינות היבשים והאיכותיים של היקבים.

הציבור הדתי
גם הציבור הדתי מאופיין בגיוון רב.
באופן כללי אפשר להגיד כי הציבור הדתי מעורה בחברה הישראלית וחשוף לתרבות המערבית ולכן מומלץ להשתמש בתרבות הישראלית כמנוף לחשיפת הציבור הדתי ליינות יבשים.


גם במגזר זה כמו בציבור החרדי, מומלץ להתייחס ל:
*בעיה ההלכתית בקידוש על יין מתוק.
* "הידור מצווה" בקידוש על יין משובח.
* לתת דגש על הפן הבריאותי.
למרות שאין צורך להתבדל מתרבות השתייה המערבית, עדיין ישנה חשיבות לדגשים מתוך תרבות היין המסורתית שבמקורות.
מומלץ שגם במגזר הדתי -הרבנים יתנו גושפנקא הלכתית להעדפת יינות יבשים.
עם זאת, לציבור זה ניתן וראוי לגשת ישירות ולא דרך הרבנים.
לרוב, בציבור זה מקומו של הרב מצטמצם ונותר יותר בתחום ההלכתי, ואילו נושאים כמו צריכה נשארים יותר בשליטתו של הפרט.

דגשים לנושא החינוכי:
מומלץ להפיץ כתבות על היתרונות הבריאותיים של היין האדום היבש ומצד שני על חסרונות היין המתוק, בתקשורת הכתובה של הציבור הדתי.
זאת בנוסף להעלאת המודעות וחיזוק הנושא על ידי אנשי משרד הבריאות.
מומלץ לפרסם מאמרים וש"ות (שאלות ותשובות) בעיתונות ובביטאונים דתיים הדנים בנושאי הלכה ותרבות יהודית ומופצים בבתי כנסת.
אפשר לארגן וליזום סדנאות טעימה ותרבות יין, המותאם לקהל זה על זרמיו השונים בשילוב יינות כשרים.
כדי לשלב את הווי המגזר מומלץ לפנות למארגני אירועי פנויים/פנויות, פנייה באמצעות פאבים כשרים, אוניברסיטאות ומוסדות לימוד דתיים או המזוהים עם המגזר כגון אוניברסיטת בר אילן, מכללת אריאל.

חלק חשוב בחשיפת המגזר הדתי ליינות יבשים וכשרים יכול לבוא על ידי תערוכות ואירועי יין.
שלא כמו במגזר החרדי, נאוד מומלץ לשכנע את הציבור הדתי ל"גאווה לאומית" בנושא צריכת היין הישראלי ולעודדו להעדיף צריכת יינות ישראלים.
חשוב לציין כי המגזר הדתי הוא ברובו מה שמוגדר כאוכלוסיה חזקה מבחינה כלכלית ולמרות שמידת החשיפה הקיימת היום של הצרכן הדתי ליינות יבשים אינה ברמה מספקת ניתן להעריך בצורה שמרנית כי במידה ומגמה זו תשתנה- הביקוש ליינות בוטיק יעלה בצורה משמעותית ולכן מומלץ לבעלי יקבים- גם כאלה שאינם פונים היום לקהל הדתי ואנים כשרים- להוציא סדרות של יינות כשרים.
וניתן להדגים זאת על ידי יקבי ססלוב וצילג שלמרות שאינם בעלי תעודת כשרות - בכל זאת מייצרים סדרות יין שלמות כשרות המיועדות לייצוא.
מצד אחר ניתן להגביר את המגמה של הצגצ יינות כשרים במסעדות כשרות. ולראיה יקבים כגון יקבי רמת הגולן, יקב סגל שלמרות שהם כשרים, הם מקיימים ארוחות שף המלוות ביינות המתאימים של היקב במסעדות לא כשרות.
חשוב לעודד קיום ארוחות כאלה גם במסעדות כשרות בעבור הצרכן הדתי.

הציבור המסורתי
הציבור המסורתי באופן כללי מוגדר כציבור שרק מטעמי מסורת, משתמש ביינות מתוקים לקידוש ולברכה.
חינוך :
מומלץ לערוך קמפייו פרסומי בן יודגש כי אין שום יתרון הלכתי ביינות הקידוש המתוקים, תוך שיצויין כי יינות יבשים הינם בריאים יותר, ומבחינה הלכתית, נחשבים גם למהודרים יותר לברכה ולקידוש.
הציבור הזה ככלל מושפע מאוד מהציבור החרדי והדתי ולכן שונוי במגזרים האלה ישפיע בטווח הארוך גם הציבור המסורתי.

הציבור החילוני
תרבות צריכת היין בישראל מבוססת על תרבות צריכת היין של העולם המערבי.
מצב זה אינו טוב לתעשייה המקומית, שכן הערצה סמויה זו לתרבות היין בחו"ל גורר לכיוון העדפת צריכת יינות ייבוא.
מעבר לכך, תרבות שתייה המיובאת מארצות ניכר הינה בעייתית לחלקים ניכרים של הציבור בישראל. לא רק החרדים והדתיים, אלא הרבה ישראלים הרואים בתרבות צריכת יין משהו המנותק מההווי הישראלי השורשי.
ויעיד על כך נאומו מלפני כמה שנים של ח"כ עוזי לנדאו, אשר דיבר בגנותם של שותי היין ואוכלי הגבינות מרמת אביב.
ביהדות ובמקורותיה היין תופס מקום נכבד ביותר. ההיסטוריה ואגדות חז"ל שזורות הווי תרבותי על גידולי הכרם, על ייצור יין ועל ההנאה מיין.
שימת דגש רב יותר על מקורות אלו בתרבות היין הישראלית העכשווית, יכולים לתת דחיפה לכל תרבות היין בכלל ולתעשיית היין הישראלית בפרט:
במניעת אנטגוניזם של הציבור החרדי/דתי,
במניעת אנטגוניזם של חלקים נוספים ונכבדים של הציבור הישראלי, ב
עידוד גאווה לאומית בצריכת יין ישראלי וגם בחיסול רגשי נחיתות תרבותיים בנוגע ליין, אשר בהמשך משפיעים גם על התדמית ועל הייצוגיות של היין הישראלי בעיני הקהל המקומי של שוחרי היין.
ובכדי להגיע לכך, על עיתונות היין המקצועית, הכתובה והאלקטרונית, לתת מקום נכבד ודגש למקורותיה היהודיים של תרבות יין בישראל.

לחיים

בוקר טוב עולם

שלום

בבלוג הזה אפרסם מאמרים והגיגים על תרבות היין בישראל ועל נושאים הקשורים לתרבות העשירון העליון בישראל.

כל מי שמעוניין - יותר ממוזמן להגיב ולקבל תגובות ראויות בהתאם.

בהצלחה.