איפה לקנות יינות

הוזמנתם לארוחת ערב ואתם צריכים להביא יין.

מה עושים?

יש כמה אופציות זמינות:
1. לקפוץ למכולת שמתחת לבית ולקנות שם.
2. לנסוע לסופרמרקט הקרוב ולבדוק מה יש שם במבצע.
3. לנסוע לחנות היין הקרובה ביותר ולברר מה הם מציעים לטעימה- ואו אז לבחור.

אם נבדוק את כל האפשרויות הללו מקרוב נוכל לעמוד על ההבדלים המהותיים בהם:

1. חנות מכולת
כיון שבדרך כלל המכולות השכונתיות קטנות- ההיצע בהן הוא דל במקרה הטוב ועלוב במקרה הרע- הן כוללות בעיקר משקאות חריפים ויינות לקידוש - שעל חסרונותיהם כבר דיברנו בעבר.
כיון שהליבה של המכולת אינה ביין- לא תוכלו לקבל ייעוץ בשום רמה.
כך שאיך שלא תסתכלו על זה- אין פה הרבה מה לקבל וגם לא לדרוש....

היין עצמו - אם תמצאו משהו - מאוחסן בעמידה ...
וזו כבר שיטת אחסנה רעה מאוד.

מעבר לכך שבדרך כלל מדובר ביינות זולים מאוד -כך שתנאי אחסנה גרועים עלולים להחמיץ את היין - וליצור נוזל שלא תרצו לפתוח ליד אורחים או מארחים....

2. סופרמרקט
בסופרמרקטים הגדולים תוכלו למצוא מבחר גדול יותר של יינות.
עדיין לא מדובר ביינות יבוא או חלוקה ליינות מארצות שונות - אבל הרבה יותר טוב מהמבחר במכולות השכונתיות.
הבעיה העיקרית של יינות שקונים בסופרמרקטים היא תנאי אחסנה.

הסופרמרקטים הגדולים מאחסנים את רוב המוצרים שאינם צריכים או דורשים קירור במחסנים לטווח ארוך וקצר שאינם מקוררים והבקבוקים יכולים להישאר שם במשך חודשים בעמידה.
בהתחשב בקיץ הישראלי הארוך החם והלח- אתם כבר מבינים שמדובר באופציה גרועה מאוד.

פן אחר של הסופרמרקטים הוא, שגם פה, לא תמצא יינות מיוחדים ועיקר המבחר מתבסס על יינות ישראלים זולים או על יינות 4 ב100 ש"ח.
שכלכלית זו יכולה להיות עסקה טובה- אבל מבחינת האיכות - אל תצפו לשום דבר טוב ממנה....

3. חנויות יין
בחנויות יין המצב שונה.
ליבת המכירות של חנויות היין היא יין ולכן תוכל לקבל יעוץ ברמה טובה יותר מאנשים שיש להם או ידע, או ניסיון, או שניהם ביחד.
הבקבוקים מאוחסנים בשכיבה ובטמפרטורה מתאימה, תוכל לקבל יינות מארצות שונות, המיוצרים בשיטות שונות- עולם חדש (יינות מקליפורניה, יינות מצ'ילה, יינות מאוסטרליה) ועולם ישן (יינות מצרפת, יינות מאיטליה),

לחנויות יין המובחרות או למרכזי יין מובחרים יש גם מרתף יין שיכול לאפשר לכם לשמור עבורכם את היין שקניתם - עד לשימוש בו (הנחה שלא קניתם עדיין מקרר יין בסיסי ככל שיהיה..)


ישנה כמובן עוד אפשרות - בסיור הבא שתבצעו ברחבי הארץ- וזה באמת כבר לא משנה איפה- תוכלו למצוא בכל מקום בארץ מהצפון לדרום - יקב עם דלפק מכירות פתוח- ובו תוכלו להתרשם מהיין של אותו יקב, לשוחח עם היינן עצמו - ולבחור לעצמכם את מה שתרצו.
ותוכלו לבצע בעצמכם את הערכת יין - של אותו יקב, ויינן.
(יתכן שזו תהיה תחילה של ידיות חדשה שלא צפיתם אותה...)

את רשימת יקבי ישראל תוכלו למצוא כאן.

בעיני- זו האפשרות הטובה והמקסימה ביותר...

אפשרות נוספת היא כמובן בתערוכות יין.
כן גם בישראל יש תערוכות יין לא מבוטלות בכלל.
ניתן להתרשם מיינות בתערוכת לטעום, לקנות יין - גם במחירים מצוינים שלא יחזרו על עצמם- וכך ליהנות הכל העולמות.
בשאר השנה ניתן להגיע לימים - בתים פתוחים שמרכזי היין הנחשבים מציעים לקהל הרחב- ולקנות יין בהתאם למוטיב המפגש או נושא המדובר.

בתיאבון....

שמאות יין - הערכת יין

בפעם הראשונה שנתקלתי בזה- זה נשמע לי די מצחיק כל הענין הזה.
אני, כמו רובנו, מכיר את השמאות, בעיקר מתחום הרכב והנדל"ן.
יין - מעולם לא נשמע לי משהו ששווה להשקיע בו זמן להעריך אותו. הרי כמה יין יש בכלל לאנשים בארץ?
כמה עולה בקבוק יין בארץ? השולחניים עולים עד 100 ש"ח והיקרים ביותר לא חצו את סף ה 500 ש"ח...
אז למה להעריך יין?

בשיחה שערכתי עם כמה אנשי מקצוע הסתבר לי ששמאות יין היא עסק לכל דבר.
ולא סתם עסק אלא גם כזה שמגלגל הרבה כסף.

נכון, בארץ התחום עדיין לא מפותח אבל גיגול קצר בגוגל מעלה הרבה מאוד בקבוקי יין שאנשים מנסים למכור. גם דרך האינטרנט.

אלא מה? מי יכול להעריך ולהחליט על כמה שווה יין? אנו יכולים לקבל התחלה של תהליך לקביעת מחיר יין (לא כשמדובר על יין שנמצא עדיין בשוק הקימעונאי) ולהמשיך משם על בסיס פרמטרים רבים כגון:
1. שנת הבציר- שיכולה לנבא אם היין יהיה מוצלח מצוין או אכזבה.
2. יינות אחרים מסדרות אחרות-של אותו יקב- להשוואה אל הבקבוק המדובר.
3. ביקורות של גורמים מקצועיים אחרים (פארקר ודומיו).
4. והתיחסות לבקבוק המדובר- גיל היין, בשלות הענב, סוג הזן, מרכיביו, היקב, היינן וכדו'.

מכאן כבר ניתן להבין שמדובר במקצוע והתמחות של ממש ולא משהו ש"חאפר" יכול לבצע בעצמו.

והמסקנה העיקרית מהעניין היא שאם אתה לא ממש עוסק בתחום בצורה מקצועית - יתכן שלא תהיה לך ברירה ולקבל שירותי שמאות יין מקצועיים.

חשוב מאוד לזכור שבקבוק יין אחד שנכנס לקטגוריה של אחד מ100 היינו הטובים ביותר- יכול להיות שווה הרבה מאוד כסף - ואם במקרה הדוד ההדוניסט שלך במקרה הוריש לך (מרתף יין מלא) בבקבוקים עבשים ומלאים באבק- ייתכן שעוד מאוד תשמח שהמשכת לבקר אצלו בשנותיו האחרונות.

זה עלול להשתלם לך - בלי שתרגיש.

אבל זה כמובן תלוי בשמאי היין המיוחד שתזמין ובמקצועיות שלו.

על הקשר בין יין לבריאות - סגירת מעגל - חלק ה

חקירת "הפרדוקס הצרפתי", שהיה אחד המחקרים הראשונים ברפואה המודרנית מצביע על היתרונות הבריאותיים בצריכה סבירה ומתונה של יינות ומשקאות משכרים, אולם מחקר זה אינו סגירת מעגל.

נראה עתה כי הרפואה המודרנית פתוחה הרבה יותר לאימוץ רעיונות ומסקנות אלה הרבה יותר.

המסקנות והרעיונות הללו קשורים בצורה הדוקה גם להתפתחות המדע והרפואה ולכלים החדשים שנכנסו למדע ולרפואה.
ואן רייבק אמנם הצליח בניחוש שלו לגבי נטיעת כרמים בדרום אפריקה והקשר של היין האדום למחלת הצפדינה, אולם לא היה זה יותר מתחושת בטן שהצליחה.

הרפואה המודרנית, מכירה את הויטמין סי, סגולותיו, כיצד לזקקו במשקה, ואיך לזהות את קיומו ביין, בדיוק כמו שגילתה על קיומם של חומרים נוגדי חימצון בשיעורים גבוהים בזגים.
כיום, עוסקים חוקרים רבים במחקרים נוספים בגילוי היתרונות הבריאותיים של צריכת יינות ומשקאות משכרים בצורה מתונה.
המחקר ה"חם" ביותר, שפורסם לא לפני הרבה זמן מציג את הקשר בין צריכת יינות לבנים ושיפור תפקודי הריאה.

על הקשר בין יין לבריאות - לואי ה 14 - חלק ד

ישנן עוד התייחסויות למשקאות משכרים והקשר לרפואה, שהיו מאוחרות יחסית, אולם לא היו ענייניות.

בהיסטוריה של תעשיית היין הצרפתית התפרסם וויכוח הנוקב בין צמד רופאיו של מלך השמש- לואי ה-14.
ברוח התקופה (-המאה ה 17)- היה מקובל בקרב רופאים צרפתים, כי מזונו ומשקאותיו של אדם צריכים להתאים למה שכינו "מזגו". והשפיעו עליו בהתאם.
רופא אחד סבר כי למזגו של מלך השמש מתאימים יותר יינות בורגונדיה, והרופא השני סבר, כי למזגו מתאימים יינות שמפניה – חבל ארץ שבאותה תקופה עדיין התמחה בייצור יינות אדומים קלים.
בסופו של דבר ניצח הרופא הפרו-בורגונדי, ושמפניה החלה לעבור תהליך ממושך שהיה כרוך במעבר מייצור יינות אדומים לייצור יינות לבנים.

רק בהמשך פותחה סופית שיטת שמפניה, כפי שהיא מוכרת לנו כיום, המשמשת בייצור יינות מבעבעים.

מצד שני -עוד מוקדם יותר נודעו גם ההשפעות השליליות של צריכת משקאות משכרים על בריאות האדם.
את ההתייחסות הגורפת לבעיה סיפקה הרפואה של סוף המאה ה-19, שהחלה לראות באלכוהוליזם מחלה.

התייחסות זו נתמכה לא מעט על ידי שדולות נוצריות, שפעלו מתחילת המאה הזו ובחלוף המאות לאסור על צריכת משקאות משכרים, שלא לצורכי דת.

על הקשר בין יין לבריאות - תרופה ללוקים בנפשם - חלק ג

את המאפיינים של יינות חקרו ביוון וברומא רופאים.

והם הם שנתנו את ההמלצה לשתייה קבועה וסבירה של יין.

לפני כ-2,500 שנה המליץ גם היפוקרטס, אבי הרפואה, על שתיה מתונה וקבועה.
היפוקרטס המליץ על יינות אדומים צעירים ויינות מבושלים לטיפול בבעיות עיכול, מצד שני המליץ היפוקרטס על יינות לבנים לטיפול בבעיות בשלפוחית השתן.
הצד השלילי אליבא דהיפוקרטס היו יינות מתוקים שעלולים, לדעתו, לגרום להתנפחות הכבד.

יש לציין כי לא כל הרופאים בני התקופה המליצו על שתייה מתונה דווקא.
הרופא היווני מנסיתאוס המליץ למטופליו להשתכר מעת לעת, אבל גם דאג להבהיר כי אל לשיכור להירדם בטרם הקיא.
אסקלפיאדס, רופא רומאי, דווקא המליץ על צריכת כמויות גדולות של יין כאמצעי להרדמה ולהרגעה, ואפילו ראה בו תרופה ללוקים בנפשם.

מבין היינות של ארץ ישראל נודע בין רופאי רומא בערכו הבריאותי יין אשקלון, אולי משום היותו יין קל.
אוריבסיוס, הרופא האישי של הקיסר יוליאנוס, נהג להרתיח במשך 21 יום 21 ספלי יין אשקלון, שבעה ספלי דבש ו-200 זרעי קמומיל, ולהשתמש בתוצר כבשיקוי רפואי רב שימושי.

אפילו המוסלמים, שדתם אסרה עליהם לשתות משקאות משכרים, לא ויתרו על השימוש הפרמקולוגי בהם.
הם היו גם מי שהמציאו את הזיקוק, והניחו יסוד לכל משפחת המשקאות הכהליים, שמהם התפתח גם הכהל הרפואי.
עוד בטרם יוצר כהל רפואי כפשוטו, יוחסו למשקאות כהליים תכונות מדיצינליות.
כאשר החליט הפרלמנט הסקוטי להטיל מיסוי על המשקאות הכהליים (אלה הובאו בשלהי ימי הביניים לסקוטלנד על-ידי הנזירים האיריים, ששמרו על חלק ניכר מהידע שנצבר בעולם העתיק),
התייחסה לשון החוק האנגלית אל המשקאות כאל
"strong water"
אולם הנוסח הלטיני, שהיווה תירגום מדוייק יותר של המקור בסקוטית-גאלית, דיבר על
"aqua vitae",
או "מי החיים".

העובדה שגופת צפרדע, למשל, נרקבה באוויר הפתוח אך השתמרה בתוך ספיריטוז נתפשה באותם ימים כפלא רפואי, והיו מי שסברו כי למשקאות הכהליים ישנה תכונה המקנה חיי נצח.

באופן בלתי מוסבר שנחקר רבות גם ללא קשר למשקאות משכרים, נעצרה ההתפתחות הרפואה המערבית מאז ימי האימפריה הרומית ועד למאה ה-18.
באיזורים רבים של אירופה של המאה ה-14, למשל, לא ידעו יותר על התכונות הרפואיות של יינות או משקאות משכרים משידעו עליו אירופה של המאה הרביעית, ובמקומות מסויימים ידעו אף פחות.

תמורות וגילויים כאלה ואחרים בפרדיגמות הרפואיות התחוללו בכל זאת לאורך השנים, ונגעו גם לשימושים שנעשו ברפואה במשקאות משכרים.
מקצתן היו ענייניות – ב-2 בפברואר 1659, רשם ביומנו יאן ואן רייבק, המפקד הראשון של מושבת כף התקווה הטובה: "היום, השבח לאל, יוצר יין לראשונה מענבי הכף".
לואן רייבק הייתה סיבה טובה לשמוח על לידתה של תעשיית היין הדרום אפריקנית: הוא הקים אותה, ולאו דווקא מסיבות של שתיית ואהבת יין.
למעשה, קיווה ואן רייבק להקל על תחלואי הצפדינה שמהם סבלו המלחים שהפליגו אל הכף וממנו למסעות ארוכים.
מחלת הצפדינה, כידוע, נגרמת ממחסור בויטאמין
C –
חומר המצוי בשפע ביין.

ואן רייבק שתל ב-1655 את הגפנים הראשונות בגנה של חברת מזרח הודו ההולנדית (שאת תחנתה הקבועה בכף ייסד ב-1652).
ולאחר מכן הרחיב את שטח הנטיעות גם לבושנוול, לאורכו של נהר אמסטל, הקרוי כיום ליסבק. ב-1659 כבר הניבו ענבים אלה יין, ותעשיית יין קטנה התפתחה עד מהירה במושבת הכף.

על הקשר בין יין לבריאות - היין כחומר חיטוי - חלק ב

יינות ושיכרים ידועים משחר העולם העתיק כמשקאות משכרים.
יש לנו ידיעות על כך כ-8,000 שנה.
במילים אחרות: זמן קצר בלבד לאחר שעבר למגורי קבע הצליח כבר ההומו ספיינס לביית הן את הדגן והן את אם הגפנים האירופית לענבי יין ומאכל, הוויטיס ויניפירה.

בתקופות שבהם המים הזדהמו על נקלה, משקאות שהכילו אלכוהול ברמה כזו או אחרת נחשבו למסוכנים פחות לשתייה - וזה מבלי שידעו את פשר הסיבה.

במהלך ההסטוריה היה היין ידוע ומפורסם כחומר החיטוי היחיד היעיל לחיטוי פצעים ולשיכוך כאבים.
בל נשכח שבתרבות היהודית עד היום, בחוגים רחבים למדי שנלים את ילדיהם, זהו משכך הכאבים הראשון שניתן לתינוק.

בתרבות הנוצרית מוכר הסיפור על ישו -הברית החדשה מסרה כי את כאביו של ישו, ביקשו לשכך ב"יין מהול במור".
ישו, דחה את הטיפול...

בתקופה מאוחרת יותר מסופר על רופא יווני בשם גאלנוס שחי ברומא, וטיפל בגלדיאטורים שנפצעו, ושנאמר עליו כי איש ממטופליו לא מת מפצעיו.
גאלנוס הגיע כנראה למסקנה, שיין אדום הוא האמצעי מצויין לטיפול בפציעות ונמק.

העדויות הכתובות הראשונות על שימוש תרופתי ביינות ובשיכרים החלו להופיע כבר ב 3000 לפנה"ס.
רופאים במצרים, שנחשבו לטובים ביותר במזרח הקדום השתמשו בהם בצורה רחבה.
מחלות כגון:קצרת, למשל, טופלה באמצעות מירקחת שכללה מידה של דבש, שמונה מידות שיכר וחמש מידות יין .
(מידה אחת פירושה היה: מלוא הפה).
אפילפסיה (מחלת הנפילה), טופלה באמצעות אשכי חמור טחונים שהושרו ביין ...– אולי המימצא העתיק ביותר של אנדוקרינולוגיה.

לתנופה גדולה זכה כידוע מדע הרפואה בערי המדינה של יוון ומאוחר יותר – באימפריה הרומית.
תרבויות אלה היו תרבויות של גפן, ולא של דגן, ומדרך הטבע ייחסו ליין תכונות אציליות יותר – גם בכל האמור בסגולות מרפא – מאשר ייחסו לבירה.
זו הוסיפה להתפתח בצפון מערב אירופה, אך שם לא התמקדו בסגולותיה הרפואיות, אף כי הכל הכירו בעובדת היותה מזינה מאוד, ותפשו אותה, בין השאר, כלחם נוזלי.

על הקשר בין יין לבריאות - הפרדוקס הצרפתי - חלק א

הקשר בין יין לבריאות הוא קשר עתיק יומין.
לא בכל התקופות ידעו להסביר אותו אבל הוא היה ברור לכל.
ב1999 פרסם מעריב כותרת שינות ציליאנים בריאים יותר....
האמת היתה שמדובר בכותרת שיווקית שחברת "המגש שקד" הגתה והסמכה על מחקר השוואתי בין יינות.
אחת התוצאות של אותו מחקר היתה (כמה לא מפתיע) שיינות שמיוצרים באקלים חם יחסית, מכילים את חומרים אנטי-אוקסידנטים (נוגדי חימצון) בשיעור גבוה יותר מיינות שיוצרו באקלים קר יותר.

האם זה נכון? האם יש קשר? האם זו הסיבה לכך שאחוז התקפי הלב בצרפת נמוך בצורה משמעותית יחסית למדינות מתפתחות אחרות?

בסדרת הפוסטים הבאה ננסה לענות על כך:

בלי הקדמה אי אפשר ולכן נתחיל:

כולם יודעים שיש שני סוגי כולסטרול.
טוב ורע.

הכולסטרול הטוב - מונע מחלות לב ועוזר אף בקירצוף כלי הדם. הוא נקרא
HDL.
זה השטר הטוב בסיפור.
"הכולסטרול הרע" - גורם לנזק לכלי הדם בהצטברות שלו על דפנות כלי הדם ויצירת חסמים בזרימת הדם.
הוא גם מוכר כ
LDL.

בענבים יש חומרים נוגדי חימצון ממשפחת הפלבונואידים הפוליפנוליים.
בזגי הענבים ניתן אף למצוא ריכוז גבוה יותר של החומרים הללו.

בתחילת שנות ה 80 התברר שלמרות שהצרפתים ידועים בעולם כולו כאוכלי מאכלים עתירי כולסטרול - ואנו יודעים על אחוז השימוש בחמאה במטבח הצרפתי- למרות זאת אחוז מחלות הלב שם הוא מהנמוכים בעולם.
לתופעה הזו קראו "הפרדוקס הצרפתי".

צריך לזכור שככל שהיין שבמהלך יצורו - משתמשים בקליפות הענבים (-בזגי הענבים)- וזה על פי רוב ביינות האדומים (שבשל כך מקבלים גם את צבעם) אחוז החומרים האנטי אוקסידנטים - גבוה יותר.

התוצאה של פרסום התוצאות של המחקרים הללו היתה גדולה מאוד.
אוכלוסיות שלמות של צרכני יין עברו לשתות יינות אדומים.
ובאותו הקשר- צריכת היין הכללית בעולם גדלה.

בזמן האחרון עלו עוד כמה ממצאים שמנסים להסביר את התופעה ("הפרדוקס הצרפתי") - בהסברים נוספים:
כגון השימוש הנרחב במטבח הצרפתי גם בשמן זית ובירקות טריים - ובמיוחד עגבניות, ולחילופין אף עלתה טענה כי לעם הצרפתי יש מטען גנטי שגורם לתחלואה נמוכה.

צריך להדגיש שהביטוי "יין אדום הוא בריא" איננה צריכה להיגזר כפשוטה- לא כל צריכה של יין היא בריאה, כיון שצריכה מוגזמת של אלכוהול עלולה לגרום לגוף נזקים חמורים ובמיוחד לכבד.
אבל באופן כללי אפשר להניחה שמה שהיה ידוע משחר ההיסטוריה - מקבל הסבר מדעי מתקבל על הדעת.

בפוסטים הבאים נתייחס לצדדים נוספים של הקשר בין יין ובריאות.

ביסולפט- על מי ועל מה?

מה גורם לכאבי הראש של השתיינים החובבים? האם ניתן להפטר מכאב הראש? ואם כן כיצד?
הקדמה (הכרחית):

יין שנמצא ללא שום חומר שימור יכול להחזיק מקסימום חצי שנה.
אז איך מצליחים לשמר יין במצב שתיה שנים ארוכות?
או... לשם כך משתמשים ב"ביסולפט".
ביסולפט ידוע גם בשם גופרית דו חמצנית, הוא בעצם חומר כימי העשוי מגופרית.
משתמשים בביסולפט כיון שהוא חומר המשמר את היין, ולא מאפשר לבקטריות להתפתח ולקלקל את היין.

התקן לכמות החומר ביין היא עד 200 חלקים במליון.
כמובן שלא מודדים את הכמות בכל בקבוק באופן פרטני אלא במיכלים הענקיים של היקבים.
רוב היינות מכילים 60-120 יחידות למיליון.

הבעיה בחומר הוא שיש אנשים הרגישים לו ושתיית יין המכיל את הביסולפט עלול לגרום לכאבי ראש.
מצד שני שתיה מרובה גורמת לגוף להתרגל לחומר ואו אז מפחיתה את כאבי הראש.
צריך לציין שהכאבי ראש קורים בדרל כלל לאנשים שלא רגילים לשתות יין באופן כללי.

ובקיצור - לחיים

יין מקורקק

מה הביטוי הזה אומר? איך הוא קשור ליין? האם הוא טוב? רע?
במאמר הבא ננסה לשפוך אור על הביטוי המוזר.

מדובר בפגם שפוגע בדרך כלל בפקק השעם ושמקורו הוא דווקא חביות עץ האלון שבו אוחסן היין או יותר נכון יושן היין.
התוצאה הישירה והמצערת של הפגם בפקק היא פגיעה אנושה ביין עצמו, ריחו ובטעמו.

מקורו של הפגם הנוצר בחביות ופקקי השעם נקרא:
T.C.A
(טרי כלורו אניזול).

הבסיס לכך הם שמרים שהתרבו בפקקי השעם או חביות עץ האלון.
לעיתים תיגרם תופעה זו עקב חיטוי או טיהור פקקי שעם בתמיסת כלור.
(מזה גם נגזר ריחו הבולט של יין מקורקק).

חייבים לציין שדי בכמות קטנה עד מזערית כדי לגרום נזק משמעותי לבציר שלם של מדינה גדולה.

איך מזהים יין מקורקק?
יין מקורקק ניתן לזיהוי ע"י הרחת הפקק או הרחת היין עצמו בגביע וזיהוי ריחות המזכירים ריחות לוואי של:

• טחב.

• עובש חריף מאוד.

• ריח של כלור מבריכת שחייה.

ניתן לזהות את היין לפי גלגל הריחות.

אם הרחתם את הרחות הללו - מומלץ מאוד להפסיק בטקס שתיית היין ולא להמשיך טעימת יין עצמה
באם בכל זאת תחליטו כן לטעום מהיין קחו בחשבון שבלוטות הטעם שלכם יהיו מנוטרלות לזמן מה.

כאמור הבעיה עם התופעה הזו היא שיש מעט מאוד דרכים למנוע אותה מצד אחד ומצד שני -לכשהיא התגלתה- אין הרבה מה לעשות נגדה.
אלא למעט ללכת לחנות או העסק בו קניתם את הבקבוק ולהחזיר אותו.

מקומות שמכבדים את עצמם לא רק שיקחו את הבקבוק חזרה אלא גם יפצו אתכם בעין יפה.
(ואם לא- אל תחזרו לשם....)

בעיה נוספת שאמנם לא קשורה לנושא במישרין (אבל מאוד קשורה לפתרון) היא הירידה בכמות השעם האיכותי המשמש ליצור פקקי שעם איכותיים.

מה עושים?
הפתרון העתידי לנושא הוא שימוש בפקקים מסיליקון או פקקי הברגה אלא שבשל התנהגות הצרכנים שמחפשים את הפתיחה המסורתית וההרחה הידועה של הפקק - אין ספק שגם אלמנט של חינוך חייב להיכנס לעניין ולגרום לכל מי שלא חייב- להשתמש בפקקי סיליקון.

גם יחסי ציבור יכולים מאוד להועיל כאן.

לחיים!!

הישראלים המשפיעים ביותר על תעשיית היין

1. דניאל רוגוב:
מבקר היין והאוכל החשוב ביותר בישראל שדווקא תפקידו בעבר היה מרכזי יותר לענף היין.
חובבי יין רבים קוראים מאמרים רבים של עיתונות מקצועית ומגזינים שונים מחו"ל. אולם הטועם החובב- מושפע יותר מכתיבתו של רוגוב בעיתון "הארץ".
אמנם התפוצה של העיתון מאוד מוגבלת לקבוצות אוכלוסיה חזקות ומצומצמות אך אין ספק שרוגוב הוא הוא מייסדה של ביקורת תרבות השתיה והיין בישראל.
הרבה ביטויים שבהם רוגוב משתמש נכנסו ללקסיקון הביקורת ומשמשים ככל י מקצועי בתחום.

2. ויקטור שונפלד:
היינן הבכיר ביותר בישראל שהיה שותף בשדרוג התעשייה הישראלית על מפת היין עולמית,
אי אפשר להתעלם מההצלחה וההישגים המקצועיים של יינות יקבי רמה"ג וכל זאת למרות שהאקלים בצפון הארץ אינו יציב.
אין ספק שלהצלחה של יקבי רמת הגולן שונפלד תרם רבות.

3. ברי ססלוב, אלי בן זקן ויאיר מרגלית:
יינני יקבי הבוטיק.
בן זקן ויאיר מרגלית הצליחו לכבוש מוקדם מקום ראשון משותף בצמרת של יקבי הבוטיק הישראלים.
הצלחתם הניעה רבים לעבור לתחום ולהתעקש על מקצוענות במטרה להשתפר.
ברי ססלוב, לימד רבים מהם ובמקביל המשיך לייצר יינות מעולים, בשל תפקידו כמורה מצויין -מקומו שמור בהסטוריית היין של ישראל.

4. חיים גן: הבעלים של איש הענבים
בעברו אחראי על תחום המסעדות והבארים ביקבי "כרמל מזרחי" ויזם סדרתי של פרוייקטים שמטרתם העיקרית החדרת תרבות היין בישראל.
בית איש הענבים הכולל מועדוני חברים בהיקף של עשרות אלפי חברים גורם לדרך השיווק של חיים גן להיות אפקטיבית בכל מדד.
סבר פניו הנעים ורצונו להירתם לכל משאלה של אנשי תעשיית היין בישראל גורמים לשיווק של בית איש היין לעבור בצורה וירלית מפה לאוזן או יותר נכון מכוס לכוס.
סדרת סדנאות היין וקורסי היין שחיים ובית איש הענבים מקיימים לאורך השנה מגדילים את אוכלוסיית הצרכנים ומשמשים כשגרירי רצון טוב לאוכלוסיות חדשות.
חובה לציין שבית איש הענבים לא סוגר עצמו בפני אליטות חברתיות או כלכליות - למרות התדמית של הענף ככזו אלא פותח את דלתותיו כלפי כל אדם ואדם באשר הוא.
חיים החל את דרכו בתפוח הזהב, דרך "כפות תמרים" וניהל את תחום המסעדות והבארים ביקבי כרמל מזרחי תוך שהוא מכשיר ומדריך אלפי אשי מקצוע בתחום.
יוזמותיו הברוכות של חיים שכללו תכניות רדיו, וחברות בפנלי טעימה של "יין וגורמה", "סלואו פוד", המכון הוולקני, וחברותו באיגוד מבקרי היין הבינלאומי הובילו את מרכז ההדרכה של איש הענבים להיות מרכז היין האובייקטיבי היחידי במדינת ישראל.
בין שאר פועליו ניתן לציין את קלרט- בית המכירות הפומביות, תערוכת היין בינלאומית ישראוינאקספו, היותו שופט בתחרות היינות הבינלאומית טרה וינו, והשתתפותו בכתיבת ספר יקבי ישראל ברוסית "וינו לנד".
כמו כן חייבים לציין את אופיו הנעים ומשרה האוירה הטובה ומאמציו לקדם כל מיזם שמקדם את תעשית היין בארץ.

5. ג'קי בר:
הבעלים של טמפו, בהבינו שהפתרון הכולל לצרכן הוא הכיוון שצריך לנקוט בו- הציל בעצם את יקבי ברקן מפשיטת רגל- וכשמדובר ביקב השני בגודלו בארץ- יש לכך משמעות גדולה מאוד.
ההשפעה של כניסתו של בר לברקן ועל שוק היין בישראל עוד לא ברורה עד הסוף אולם אין ספק שמדובר בצעד משמעותי מאוד לתעשיית היין והקונסולידציה בו.

6. קובי טריביטש:
יו"ר "טיב טעם אחזקות" – טריביטש שהבין כי עדיף לכל רשת קמעונאית לנצל את גודלה וחוסנה כדי לייבא בעצמה את המוצרים שלה חשף את הקהל הישראלי (ולא רק הרוסי) למוצרים שהיו מוגבלים מטבעם ברצון הטוב של היבואנים.
לא כל הצעדים שבוצעו בטיב טעם בוצעו בצורה מקצועית וללא טעויות, אולם אין ספק שטריביטש הציג דרך חדשה לגמרי לרשתות הקמעוניות שמאמץ את יכולתם לפעול על פלחי שוק שונים ועל אוכלוסיות שונות.

7. אורי שקד:
שותף ביקבי רקנאטי, הבעלים של חברת הייבוא וההפצה "המגש שקד", ורשת חנויות היין הגדולה בישראל, "דרך היין".
שקד גם מילא תפקיד מרכזי בענף ולזכותו ניתן לציין את הצלחת יקבי רמת הגולן וכן את היין המצליח ביותר בתולדות ייבוא היין (גאטו נגרו- מצילה).
בנו טל, החל להשתלב בעסק.

8. עמיאל ואריאל אפשטיין:
הבעלים והמנהלים של חברת "הכרם", אחת החברות הוותיקות ביותר בענף, והיבואנית והמפיצה הגדולה ביותר של משקאות חריפים ויינות לישראל.
החברה ייבאה את היינות היוקרתיים והגבוהים והסטנדרטים הכרוכים בהם.
הכרם שהעסיקו מומחים, פירסמו מחירוני יין, הכניסו מזגנים למחסנים ולמשאיות שהובילו יינות יוקרתיים ויקרים בתנאים אופטימליים.
מקצוענותם התקבלנה בברכה והם מוכרים כספקים הראשיים והמובילים של היינות היוקרתיים למסעדות המובילות, שיווק שמונה יקבי בוטיק ישראלים, והקמת רשת חנויות יין.

9. כרמי לבנשטיין וד"ר ארקדי פפקיאן:
הצוות שיסד את סדרת ההצלחות: סידרת "אדמה" ביקב תבור, מיתוג יקב "טוליפ", שיווק בקבוק הליטר שקנה ליקבי אפרת אחיזה במגזר הרוסי כשהמכנה המשותף הוא שיווק בעולם היין הישראלי.
את כרמי ניתן לציין כאחד המוחות המבריקים ביותר בתחום השיווק של יין ישראלי.
ד"ר ארקדי פפקיאן -יוצא חבר העמים שהחל את דרכו בכרמל מזרחי עבד כיינן יקב דלתון.
רבים מיקבי הבוטיק המצליחים ביותר חבים את הצלחותיהם לליווי ולייעוץ המקצועי שד"ר ארקדי פפקיאן סיפק ועדיין מספק להם.

10. אבי בן עמי:
הישראלי היחידי בתעשיית היין של ישראל , שאינו מייצר יין, שאינו משווק יין או אינו סוחר ביין.
בשנתיים האחרונות, העלו מיזמיו המסחריים: תערוכת היין "לה סומלייה", תחרות "אשכול הזהב", והתערוכה הראשונה מסוגה לציוד מקצועי ליקבים, את רף המקצועיות של הענף באופן משמעותי.
בנוסף יש לציין את העובדה שהצליח להישאר בקשרים מצוינים עם רוב אנשי התעשייה, היא כשלעצמה עדות לאישיותו המקסימה והלבבית.

דרקונים ומבוכים - תעשיית היין בסין

השמועות על ענף יין סיני הולכות וגוברות.

האם הן נכונות ואם כן מה משמעותן?

מאז שנות התשעים צומחת סין בשיעורים מדהימים.
אמנם ב 2001 היה איזשהו "משברון קטן" אולם הצטרפותה של סין לארגון הסחר העולמי (WTO) מצד אחד ומצד שני התפתחותו של אזור סחר חופשי בדרום מזרח אסיה (הגדול בעולם) - מה שנקרא הסכם פנום פן יצר,
העלה את שיעור הצמיחה השנתי הסיני על 7% מאז 2002..
הנתון הזה אילץ את השלטונות הסיניים הקומוניסטים במהותם לאפשר יוזמה פרטית .
לא שבעבר לא היו יוזמות פרטיות בסין רק שעכשו כבר מדובר במגמה משמעותית. רבה יותר מבעבר.
התוצאות של שינוי המגמה הזו הם משמעותיים הרבה יותר ממה שנדמה לנו:
1. פריחת סקטור פרטי.
2. עלייה דרסטית ברמת החיים.
3. השכלה מתרחבת בצורה רחבה ומעמיקה.
4. גידול בדרישות הצריכה וגרם להגדלת היצור הפנימי.
5. שיעורים הולכים וגדלים של ייבוא וצריכת יין.
6. הורדת ושינויים בחוקי ומיסי הייבוא על יין עד ל 14% (תנאי מחייב להצטרפות סין לארגון הסחר העולמי) נושא זה פותח את סין ליין המערבי- למרות שלא בטוח שזה יפתח גם את השוק ליצרן היין המערבי.


הייצור מול ייבוא
בסין מוצאים היום למכירה מהדורות גולמיות של יינות המזכירים שפע של שיקולים והתלבטויות שקיימות גם בישראל של שנות האלפיים:
1. גידול זנים מקומיים מול זנים בינלאומיים מוכרים.
2. התאמת הטרואר לזנים - שאלה מאוד קריטית שהמשמעות שלה היא בטווח הארוך מאוד קריטית.
3. סגנון ייצור - עולם חדש מול עולם ישן.
4. חקיקה ותקינה.

מספר יצרנים מסוימים כבר נשמעים כבולטים באופן משמעותי על פני אחרים כגון
"Changyu" (עם שוק של כ-19%),
"China Great Wall Wine company" (שוק של כ-17%),
"Tonghua" (שוק של כ-14%),
וכן "Dynasty Wines" (שוק של כ-10.5%) שבבעלות סינית-צרפתית.

מספר יצרני היין בסין הולך וגדל, והתחרות בהתאם.
בסין מהווה תחום היין כמעט שטח בתולי מצד אחד, ומצד שני התעשייה גדלה בשיעור של 10% לשנה.- ולכן כל תוצרת היין נמכרת, ולא נשארים עודפים.
כמו כן יש לציין ש10 המותגים החשובים ביותר הנמכרים- כולם בבעלות סינית...

לארבעת ייצרני היין הגדולים ביותר בסין ישנן התמחויות אזוריות וסוציו-אקונומיות.
לדוגמה-
"Dynasty Wines"
מתמחה ביינות יקרים יותר משאר היצרנים המרכזיים.

האם מדינות רבות שיש להן עודפי יין צריכות לנסות למכור את עודפיהם בסין?
שאלה טובה.
המשחק בשוק היין הסיני הוא משחק בכלים של שחקנים רציניים בלבד.
ואכן ניתן למצוא שם באמת את הגורמים הכבדים של התעשיה המערבית.
ניתן לציין שחקנים בסדר גודל של לואי וויטון/מואט הנסי, פרנו-ריקאר, רמי-קואנטרו - כאמור שחקנים של הליגה העולמית.
מצד שני כעקרון הסינים מוכנים לייבא בדרך כלל שני סוגי מוצרים:
1. ידע.
2. חומרי גלם - רק בתנאי שאינם זמינים בכמות מספקת בסין.

לכן, אין זה מפתיע שרוב היין הנצרך בסין גם מיוצר בה.
זה גם לא מפתיע אף אחד שהתעשיינים הסינים מייבאים כמות גדולה של יין
bulk
..לצורך מהילתו ביינות מקומיים.
התוצאה של המהילה משווקת כמוצר מקומי
(רק באחרונה מתברר שצ'ילה הדיחה את ספרד כמובילת הספקיות של סין מיבוא היין למהילה לסין).

באופן רשמי, מוגדר היחס בין יינות מקומיים ליין מיובא כמו בישראל – 85% לטובת המקומיים.
נתונים נוספים לגבי היינות המיובאים לסין:
יינות הייבוא יקרים יותר.
40% מהם – תוצרת צרפתית.
לרוב - היינות הצרפתיים נצרכים כסמל סטאטוס ופחות מהבנה מעמיקה ביין.
המנהג למהול יין וקוקה ולה- הולך ופוחת.
יש להעריך שבטווח הקרוב יעלמו המוצרים המהולים כחלק מהחקיקה בנושא.


בעיקר אדום
את היינות היקרים בשוק הסיני צורכים מעמד העשירים החדשים של סין, אנשי צווארון לבן מהסקטור הפרטי החיים בעיקר בשנגחאי ובערים מרכזיות וחשובות נוספות בסין.
ולכן לא קשה לאפיין את פרופיל הצרכן היין הסיני באופן מדוייק:
1. גבר.
2. בעל רמת הכנסה גבוהה משמעותית מהממוצע.
3. גיל בין 25 ו-44.

צריכת היין בסין דומה לזו המערבית המודרנית בשני תחומים:
1. רוב היין נרכש ברשתות השיווק.
2. יש עדיפות ברורה ליין אדום יבש (מלווה בארוחה, ואבל לא לשתיה בלבד).

יש לציין את השפעת הסופרמרקט המערבי, כתופעה, לעולם הצריכה הסיני.
תהליך שהתרחש בעיקר בעשר השנים האחרונות – השפיע ומשפיע בצורה בולטת על צריכת היין המקומית.

סטייה מסוימת מדפוסי צריכה בינלאומיים נרשמת בקטגוריה השנייה בשכיחותה – היין האדום המתוק.
עובדה זו קשורה בעיקר לכך, שמעדיפים אותו תושביה של צפון סין.
היין הלבן היבש, הנצרך בכל זאת יותר מאשר אי-פעם (בעבר לא נצרך כמעט כלל), נחשב בסין לצריכה נשית.

"מכירת ונטיל אופניים" לסינים...
צריך לזכור שרוב הסינים אינם צורכים יינות כלל.
ואלה שכבר כן צורכים- די קשה לכמת את הנתונים כיון שהפרמטרים המקובלים בסין שונים לחלוטין מאלה הנהוגים במערב. ואפילו בהגרת הצריכה יש הבדלים בין הגורמים הבודקים זאת.
אבל ופה בא אבל גדול מאוד -פוטנציאל השוק הסיני אדיר.

גם אם נניח הנחה שמרנית כי הסינים צורכים כ-0.3 ליטרים לנפש לשנה (הצרכן הישראלי צורך פי 20 מכך) – שאז מדובר כמעט בצריכה אפסית – מדובר בכמות הגדולה יותר מכל הצריכה הישראלית כולה.
יש לציין שהחל משנות ה-90' עודדו השלטונות הסיניים צריכת יין ובירה (כדי לסייע בצמצום הצריכה של משקאות משכרים כגון הקאוליאנג ותזקיקי ושיכרי אורז).

במחקר מקיף שפורסם על ידי חברת
Sinomonitor Intl.
בדק את תעשיית היין בסין ופורסם ב-2003 וסקר למעלה מ-70 אלף צרכנים סינים בגילאים 15 עד 64 ב-30 ערים חשובות, צורכים יין פחות משמונה מיליון סינים בלבד.

יש לכך משמעות גדולה כשמחברים את העובדה שבסין יכולים כ-100 מיליון תושבים להרשות לעצמם לצרוך יינות (מחיר רוב בקבוקי היין בסין נעים סביב דולר בודד לבקבוק).
ולכן המסקנות המיידיות מהנתונים הללו הן כי דרושות בסין השקעות בחינוך, פירסום, שיווק ויחסי ציבור.
אם נביא בחשבון את העובדה שהיצרנים המרכזיים בסין נהנים בקרב צרכניהם משיעורים גבוהים של נאמנות למותגים, לא קשה יהיה להגיע למסקנה שגם מי שמבקש לייצא לסין יין, ולכבוש את לבבותיהם של עשרות (אם לא מאות) צרכנים פוטנציאליים, ייטיב לעשות אם ישקיע בכיוון זה.
לגבי היצרנים הישראלים- ספק אם מי מהם מסוגל ויכול בכלל להעלות ולהשקיע מאמצים ברמה ובהיקף הנדרשים לכך.

שינויים בהרגלי צריכת היין בישראל

אם בוחנים את השוק צרכני היין בישראל של 2008 בצורה כללית ביותר יש שני סוגי קהלים:
1. קהל חילוני השותים יין מתוך אהבה למשקה.
2. קהלים מסורתיים ודתיים הצורכים את היין בשבתות ובמועדי ישראל מטעמי דת ומסורת.
רוב הקהלים הדתיים והמסורתיים צורכים יינות מתוקים, עד שהיינות המתוקים מכונים בציבורים אלה (וגם על גבי תוויות היין) "יינות קידוש".

המצב הזה רע לתעשיית היין בישראל.
פלח השוק המדובר הינו משמעותי מאוד בעבור תעשיית היין הישראלית וגם המיובאת.
משפחה דתית מסורתית רוכשת בכל שבת ו/או חג לפחות בקבוק יין אחד.
מכאן שהיא רוכשת כ-60 בקבוקים בשנה או כ-45 ליטר יין בשנה.
ובעצם פה מדובר בצריכה של כ-22 ליטר יין בשנה לנפש.
פי 3 מהצריכה הארצית השנתית הממוצעת לנפש בישראל!!!

מדובר אם כן בשוק צרכני יין גדול, אמיתי, ומשמעותי שחובה להתייחס אליו.

הבעיה מתחילה בכך שכל הצריכה הזו מופנית החישוב כוללני ליינות מתוקים ותעשיית היינות היבשים נפגעת מכך.
למה התעשייה נפגעת מכך?
1. הפניית משאבים ליינות מתוקים- במקום פיתוח זנים חדשים ליינות יבשים.
2. כרמים ותשתיות - כרמים שיכלו לגדל זנים איכותיים מופנים לגידול יינות מתוקים. יקבים שיכלו ליצר בקבוקי יין איכותיים משקיעים משאבים ביינות המתוקים.

3. תדמיתית - מדינת ישראל לא משויכת למעגל המדינות המייצרות יינות איכותיים.
4. אובדן הכנסות בגלל "קשיחותו" של פלח השוק הזה.

מדינת ישראל משקיעה משאבים רבים בהצגת היין הישראלי האיכותי בחו"ל בתערוכות ותחרויות שונות ורבות בשעה שפלח שוק גדול מאוד ומשמעותי מאוד נמצא דווקא בתוך מדינת ישראל ומשום מה מוזנח.

מי צריך לפעול בעניין?
כל הגורמים הנוגעים בדבר.
1. משרד התעשייה והמסחר
2. משרד הבריאות
3. משרד התיירות
4. בעלי היקבים בישראל
5. ראשי המגזר הדתי חרדי

ועכשיו בצורה מפורטת:

1. משרד התעשייה והמסחר- (תמ"ת) הממונה על תעשיית היין בישראל.
הגופים המקצועיים של המשרד - המועצה הישראלית לגפן היין ומכון היין הישראלי, יכולים לפעול בצורה מקצועית ולהעביר את הנתונים והמידע הדרוש לשינוי צריכת היין בישראל.
משרד התמ"ת גם צריך ולרכז את כל העבודה בנושא.

2. משרד הבריאות
משרד הבריאות יכול בעזרת אנשי המקצוע שלו להציג את נתוני וההשלכות הבריאותיות של צריכת יין.
להציג את היתרונות הברורים והבריאותיים בשתייה קבועה של יינות אדומים יבשים,
ומצד שני גם להדגיש את נזקים הבריאותיים הנובעים משתיית משקאות עם סוכר.
מומלץ לתת דגש שבטווח הארוך יש יתרונות בריאותיים ברורים ומובהקים בצמצום צריכת היינות המתוקים והגברת צריכת היינות האדומים היבשים,

3. משרד התיירות
הגפן המתורבתת יצאה מאזורינו לאירופה ולעולם כולו ומבחינה הסטורית ארץ ישראל הייתה מבחינה הסטורית ארץ יין מפותחת אשר ייצאה יינות לכל העולם.
ולכן יש לישראל את הפוטנציאל להפוך לארץ תיירות יין, המשלבת הסטוריה עשירה בתחום וגם הווה מפתיע.
(ואולי גם עתיד- מי יודע?).
הבעיה? התדמית של היינות המתוקים והכשרים של ישראל מפחיתים בתדמיתה הכוללת של ישראל.
ולכן שינוי משמעותי של הרגלי צריכת היין המתוק תשנה באופן בסיסי את ההתיחסות של היקבים ותיצור תדמית חדשה ורעננה לישראל ברחבי העולם ואף תפתח תיירות יין, כאן בישראל.

יקבי ישראל
תעשיית היין הישראלית תהיה המרוויחה הגדולה של שינוי צרכני שכזה.
פעולה מהסוג הזה מחייבת קמפיין הסברה נרחב וחינוך של ציבור הצרכנים.
משימה בסדר גודל שכזה אינה תפקידו של יקב מסחרי כזה או אחר, ואני גם לא בטוח שיש יקבים בארץ שיכולים לעמוד במשימה ממלכתית שכזו.
ולכן חובת שיתוף הפעולה של היקבים נדרשת.

דרכי פעולה :
בכדי לשנות באופן אמיתי ולטווח רחוק את הרגלי צריכת יינות הקידוש המתוקים, נדרש קמפייןהסברה וחינוך מקיף ורציני.
מצד שני הציבור המדובר הינו בעל עולם תוכן פנימי שלא תמיד מוכן לשתף פעולה עם גורמים חיצוניים שאינם "לחם חוקו".
ולכן יש להתיחס לכך בכובד ראש ולפלח את השוק בצורה פרטנית- כדי שמסרים מסויימים ש"עובדים" במגזר אחד לא יתקבלו בהתנגדות במגזר אחר.

הציבור החרדי
הציבור החרדי היו מגוון בשל ריבוי החסידויות והזרמים השונים המרכיבים אותו.

לא תעשה:
אסור לצאת בקמפיין המדגיש את ההנאה שניתן להפיק משתיית יין או משילוב יין ואוכל.
במגזר החרדי זה עלול להתפרש כנהנתנות פסולה ויגרום התנגדות והסתגרות.
כמו כן אסור לפרסם את תדמית היין חדשנית- הנאורה- מתוחכמת או את תדמיתו האנינה של צרכן היין.
פעולות מסוג זה עלולות לגרום לחשיבה במגזר שלמדובר בהעתקת תרבות חילונית מערבית ו"כמנהגי הגויים" ולסכל את הקמפיין.

הדרך המומלצת ביותר היא דרך רבני, פרנסי וראשי העדה וכן באמצעות קנייני העדה הסיטונאיים - ויש הרבה כאלה.
כדי לחשוף את אותם גורמים מומלץ לערוך להם סדנאות יין באופן מצומצם מבלי לפרסם את הנושא לציבור הרחב החרדי.
יש לזכור שבתרבות היהודית שתיינות מותרת אך ורק בפורים וגם אז רק כחלק ממצוות החג, ולכן כל גילוי של שתיינות או נהנתנות עלול להיתפס כחטא וכתוצאה מכך- להכשיל את כל התהליך.
מצד שני מומלץ מאוד לשים דגש על הבעיה ההלכתית הקיימת בשתיית יינות ממותקים:
*בפסיקה הספרדתית יין שמכיל סוכר אינו ראוי לעשיית קידוש.
*הפסיקה האשכנזית אמנם מקלה בכך אולם רק במקרים בהם היין הממותק הוא איכותי מהיין היבש - מה שאי אפשר להגיד על רוב היינות המתוקים.
ולכן מומלץ לשים דגש רב על עניין "הידור מצווה", כך ש"כוס של ברכה" תהיה של יין איכותי, הראוי להיות מנוסך על המזבח (יין ממותק אינו כזה).
מצד שלישי מומלץ להתייחס להיבטים הרפואיים השליליים בשתיית יינות ממותקים.
ולהציג את הצד השני של המטבע- את היתרונות הבריאותיים, המובהקים, הרפואיים והחיוביים בשתיית יין אדום יבש.
צריך לזכור כי הקהל החרדי נאוד מקפיד על מצות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" ומיחס למצווה זו חשיבות גדולה.
ישנם מקורות רבים ביהדות המאפשרים להתבסס עלהם וחובה להמנע מציטוט מקורות נוצריים או מערביים כאלה או אחרים - וזה כדי למנוע התנגדות של המגזר לכל מה שקשור לתרבות היין המערבית ולהתבסס על תרבות היין במקורות: במשנה, בתלמוד ובסיפורי חייהם של חז"ל לאורך הדורות.


דרכיה דרכי נעם :
יש לנהל קמפיין מסודר בנושאי בריאות הדנות ביתרונות השתייה של יין אדום יבש בצורה מבוקרת ולפרסמם בעיתונות הכתובה (עיתונים כגון המודיע וכו') שפונה למגזר החרדי.
משרד הבריאות יכול באמצעות הרופאים וקופות החולים, להעלאת ולהגביר את המודעות בסיכונים של סוכרים ויינות ממותקים וביתרונות הבריאותיים של יין אדום יבש.
מומלץ לאתר רבנים ומנהיגים בקהילה, לשכנעם בהיבט הבריאותי החשוב במעבר ליינות יבשים.
יש משמעות גדולה מאוד בהעברת המסר של היתרון הבריאותי וההלכתי של היינות היבשים, דרך הרבנים, ולא דרך עיתונות אן מדיה אחרת. ההשפעה של הרבנים שקולה כנגד הכל.
מומלץ ליצור קשר עם ראשי המגזר להציע להם לקיים תערוכות של יינות כשרים.
מומלץ להכין רשימה של קנייני הישיבות אמרכלי חצרות האדמו"רים ולערוך להם סדנאות לטעימת יינות יבשים באופן אישי ומצומצם.
הסדנאות חייבות לעבור על ידי מרצים דתיים המכירים גם את תרבות היין המופיעה במקורות היהדות.
כדי למנוע לזות שפתיים - מומלץ שהסדנאות לא יכללו שיווק סמוי, דהיינו סדנאות המועברות על ידי אנשי מקצוע, ולצורך זה משרד החקלאות יכול לתמוך בנושא - אך לא על ידי היקבים.
תערוכות יין כשר הפתוחות לקהל הרחב תערוכות סגורות המיועדות לקניינים ואמרכלים סיטונאיים, או אפילו בתים פתוחים שיציגו את הנושא הצורה מקצועית.
כדאי להפריד את התערוכות הסגורות לפי סוגי ההכשר של כל יקב וכן כדאי שבתערוכות אלו היינות יוצגו וימזגו על ידי משגיחי הכשרות של היקבים עצמם.

יקבי ישראל :
יקבי ישראל יתחילו להוציא יינות וסדרות יין המתאימות למצב החדש של קהל צרכנים הרגיל ביין מתוק ומתחיל לקנות יינות יבשים.
הסדרות הנמוכות יותר ביקבים צריכות להיות זולות מבחינת המחיר ומתאימות יותר למגזר הצרכני החדש: כלומר היין צריך להיות פירותי, סוכר שיורי גבוה, מיושן בחביות אמריקאיות, חומציות נמוכה, קלייה מורגשת וכדומה.
גם יקבים אשר השיגו את ההכשרים הגבוהים ביותר, לא ימכרו במגזר אם קהל הלקוחות לא ידע על קיומם כיון שהם לא נחשפו אליו בקהילה.
ולכן על בעלי היקבים יש אחריות לדרוש כח יינותיהם היבשים יקבלו שטחי מדף ברשתות הצרכניות החרדיות המובילות כדי שפעולות ההסברה והחינוך יתורגמו בסופו של דבר לחשיפת הציבור החרדי ליינות היבשים והאיכותיים של היקבים.

הציבור הדתי
גם הציבור הדתי מאופיין בגיוון רב.
באופן כללי אפשר להגיד כי הציבור הדתי מעורה בחברה הישראלית וחשוף לתרבות המערבית ולכן מומלץ להשתמש בתרבות הישראלית כמנוף לחשיפת הציבור הדתי ליינות יבשים.


גם במגזר זה כמו בציבור החרדי, מומלץ להתייחס ל:
*בעיה ההלכתית בקידוש על יין מתוק.
* "הידור מצווה" בקידוש על יין משובח.
* לתת דגש על הפן הבריאותי.
למרות שאין צורך להתבדל מתרבות השתייה המערבית, עדיין ישנה חשיבות לדגשים מתוך תרבות היין המסורתית שבמקורות.
מומלץ שגם במגזר הדתי -הרבנים יתנו גושפנקא הלכתית להעדפת יינות יבשים.
עם זאת, לציבור זה ניתן וראוי לגשת ישירות ולא דרך הרבנים.
לרוב, בציבור זה מקומו של הרב מצטמצם ונותר יותר בתחום ההלכתי, ואילו נושאים כמו צריכה נשארים יותר בשליטתו של הפרט.

דגשים לנושא החינוכי:
מומלץ להפיץ כתבות על היתרונות הבריאותיים של היין האדום היבש ומצד שני על חסרונות היין המתוק, בתקשורת הכתובה של הציבור הדתי.
זאת בנוסף להעלאת המודעות וחיזוק הנושא על ידי אנשי משרד הבריאות.
מומלץ לפרסם מאמרים וש"ות (שאלות ותשובות) בעיתונות ובביטאונים דתיים הדנים בנושאי הלכה ותרבות יהודית ומופצים בבתי כנסת.
אפשר לארגן וליזום סדנאות טעימה ותרבות יין, המותאם לקהל זה על זרמיו השונים בשילוב יינות כשרים.
כדי לשלב את הווי המגזר מומלץ לפנות למארגני אירועי פנויים/פנויות, פנייה באמצעות פאבים כשרים, אוניברסיטאות ומוסדות לימוד דתיים או המזוהים עם המגזר כגון אוניברסיטת בר אילן, מכללת אריאל.

חלק חשוב בחשיפת המגזר הדתי ליינות יבשים וכשרים יכול לבוא על ידי תערוכות ואירועי יין.
שלא כמו במגזר החרדי, נאוד מומלץ לשכנע את הציבור הדתי ל"גאווה לאומית" בנושא צריכת היין הישראלי ולעודדו להעדיף צריכת יינות ישראלים.
חשוב לציין כי המגזר הדתי הוא ברובו מה שמוגדר כאוכלוסיה חזקה מבחינה כלכלית ולמרות שמידת החשיפה הקיימת היום של הצרכן הדתי ליינות יבשים אינה ברמה מספקת ניתן להעריך בצורה שמרנית כי במידה ומגמה זו תשתנה- הביקוש ליינות בוטיק יעלה בצורה משמעותית ולכן מומלץ לבעלי יקבים- גם כאלה שאינם פונים היום לקהל הדתי ואנים כשרים- להוציא סדרות של יינות כשרים.
וניתן להדגים זאת על ידי יקבי ססלוב וצילג שלמרות שאינם בעלי תעודת כשרות - בכל זאת מייצרים סדרות יין שלמות כשרות המיועדות לייצוא.
מצד אחר ניתן להגביר את המגמה של הצגצ יינות כשרים במסעדות כשרות. ולראיה יקבים כגון יקבי רמת הגולן, יקב סגל שלמרות שהם כשרים, הם מקיימים ארוחות שף המלוות ביינות המתאימים של היקב במסעדות לא כשרות.
חשוב לעודד קיום ארוחות כאלה גם במסעדות כשרות בעבור הצרכן הדתי.

הציבור המסורתי
הציבור המסורתי באופן כללי מוגדר כציבור שרק מטעמי מסורת, משתמש ביינות מתוקים לקידוש ולברכה.
חינוך :
מומלץ לערוך קמפייו פרסומי בן יודגש כי אין שום יתרון הלכתי ביינות הקידוש המתוקים, תוך שיצויין כי יינות יבשים הינם בריאים יותר, ומבחינה הלכתית, נחשבים גם למהודרים יותר לברכה ולקידוש.
הציבור הזה ככלל מושפע מאוד מהציבור החרדי והדתי ולכן שונוי במגזרים האלה ישפיע בטווח הארוך גם הציבור המסורתי.

הציבור החילוני
תרבות צריכת היין בישראל מבוססת על תרבות צריכת היין של העולם המערבי.
מצב זה אינו טוב לתעשייה המקומית, שכן הערצה סמויה זו לתרבות היין בחו"ל גורר לכיוון העדפת צריכת יינות ייבוא.
מעבר לכך, תרבות שתייה המיובאת מארצות ניכר הינה בעייתית לחלקים ניכרים של הציבור בישראל. לא רק החרדים והדתיים, אלא הרבה ישראלים הרואים בתרבות צריכת יין משהו המנותק מההווי הישראלי השורשי.
ויעיד על כך נאומו מלפני כמה שנים של ח"כ עוזי לנדאו, אשר דיבר בגנותם של שותי היין ואוכלי הגבינות מרמת אביב.
ביהדות ובמקורותיה היין תופס מקום נכבד ביותר. ההיסטוריה ואגדות חז"ל שזורות הווי תרבותי על גידולי הכרם, על ייצור יין ועל ההנאה מיין.
שימת דגש רב יותר על מקורות אלו בתרבות היין הישראלית העכשווית, יכולים לתת דחיפה לכל תרבות היין בכלל ולתעשיית היין הישראלית בפרט:
במניעת אנטגוניזם של הציבור החרדי/דתי,
במניעת אנטגוניזם של חלקים נוספים ונכבדים של הציבור הישראלי, ב
עידוד גאווה לאומית בצריכת יין ישראלי וגם בחיסול רגשי נחיתות תרבותיים בנוגע ליין, אשר בהמשך משפיעים גם על התדמית ועל הייצוגיות של היין הישראלי בעיני הקהל המקומי של שוחרי היין.
ובכדי להגיע לכך, על עיתונות היין המקצועית, הכתובה והאלקטרונית, לתת מקום נכבד ודגש למקורותיה היהודיים של תרבות יין בישראל.

לחיים

בוקר טוב עולם

שלום

בבלוג הזה אפרסם מאמרים והגיגים על תרבות היין בישראל ועל נושאים הקשורים לתרבות העשירון העליון בישראל.

כל מי שמעוניין - יותר ממוזמן להגיב ולקבל תגובות ראויות בהתאם.

בהצלחה.