איפה לקנות יינות

הוזמנתם לארוחת ערב ואתם צריכים להביא יין.

מה עושים?

יש כמה אופציות זמינות:
1. לקפוץ למכולת שמתחת לבית ולקנות שם.
2. לנסוע לסופרמרקט הקרוב ולבדוק מה יש שם במבצע.
3. לנסוע לחנות היין הקרובה ביותר ולברר מה הם מציעים לטעימה- ואו אז לבחור.

אם נבדוק את כל האפשרויות הללו מקרוב נוכל לעמוד על ההבדלים המהותיים בהם:

1. חנות מכולת
כיון שבדרך כלל המכולות השכונתיות קטנות- ההיצע בהן הוא דל במקרה הטוב ועלוב במקרה הרע- הן כוללות בעיקר משקאות חריפים ויינות לקידוש - שעל חסרונותיהם כבר דיברנו בעבר.
כיון שהליבה של המכולת אינה ביין- לא תוכלו לקבל ייעוץ בשום רמה.
כך שאיך שלא תסתכלו על זה- אין פה הרבה מה לקבל וגם לא לדרוש....

היין עצמו - אם תמצאו משהו - מאוחסן בעמידה ...
וזו כבר שיטת אחסנה רעה מאוד.

מעבר לכך שבדרך כלל מדובר ביינות זולים מאוד -כך שתנאי אחסנה גרועים עלולים להחמיץ את היין - וליצור נוזל שלא תרצו לפתוח ליד אורחים או מארחים....

2. סופרמרקט
בסופרמרקטים הגדולים תוכלו למצוא מבחר גדול יותר של יינות.
עדיין לא מדובר ביינות יבוא או חלוקה ליינות מארצות שונות - אבל הרבה יותר טוב מהמבחר במכולות השכונתיות.
הבעיה העיקרית של יינות שקונים בסופרמרקטים היא תנאי אחסנה.

הסופרמרקטים הגדולים מאחסנים את רוב המוצרים שאינם צריכים או דורשים קירור במחסנים לטווח ארוך וקצר שאינם מקוררים והבקבוקים יכולים להישאר שם במשך חודשים בעמידה.
בהתחשב בקיץ הישראלי הארוך החם והלח- אתם כבר מבינים שמדובר באופציה גרועה מאוד.

פן אחר של הסופרמרקטים הוא, שגם פה, לא תמצא יינות מיוחדים ועיקר המבחר מתבסס על יינות ישראלים זולים או על יינות 4 ב100 ש"ח.
שכלכלית זו יכולה להיות עסקה טובה- אבל מבחינת האיכות - אל תצפו לשום דבר טוב ממנה....

3. חנויות יין
בחנויות יין המצב שונה.
ליבת המכירות של חנויות היין היא יין ולכן תוכל לקבל יעוץ ברמה טובה יותר מאנשים שיש להם או ידע, או ניסיון, או שניהם ביחד.
הבקבוקים מאוחסנים בשכיבה ובטמפרטורה מתאימה, תוכל לקבל יינות מארצות שונות, המיוצרים בשיטות שונות- עולם חדש (יינות מקליפורניה, יינות מצ'ילה, יינות מאוסטרליה) ועולם ישן (יינות מצרפת, יינות מאיטליה),

לחנויות יין המובחרות או למרכזי יין מובחרים יש גם מרתף יין שיכול לאפשר לכם לשמור עבורכם את היין שקניתם - עד לשימוש בו (הנחה שלא קניתם עדיין מקרר יין בסיסי ככל שיהיה..)


ישנה כמובן עוד אפשרות - בסיור הבא שתבצעו ברחבי הארץ- וזה באמת כבר לא משנה איפה- תוכלו למצוא בכל מקום בארץ מהצפון לדרום - יקב עם דלפק מכירות פתוח- ובו תוכלו להתרשם מהיין של אותו יקב, לשוחח עם היינן עצמו - ולבחור לעצמכם את מה שתרצו.
ותוכלו לבצע בעצמכם את הערכת יין - של אותו יקב, ויינן.
(יתכן שזו תהיה תחילה של ידיות חדשה שלא צפיתם אותה...)

את רשימת יקבי ישראל תוכלו למצוא כאן.

בעיני- זו האפשרות הטובה והמקסימה ביותר...

אפשרות נוספת היא כמובן בתערוכות יין.
כן גם בישראל יש תערוכות יין לא מבוטלות בכלל.
ניתן להתרשם מיינות בתערוכת לטעום, לקנות יין - גם במחירים מצוינים שלא יחזרו על עצמם- וכך ליהנות הכל העולמות.
בשאר השנה ניתן להגיע לימים - בתים פתוחים שמרכזי היין הנחשבים מציעים לקהל הרחב- ולקנות יין בהתאם למוטיב המפגש או נושא המדובר.

בתיאבון....

שמאות יין - הערכת יין

בפעם הראשונה שנתקלתי בזה- זה נשמע לי די מצחיק כל הענין הזה.
אני, כמו רובנו, מכיר את השמאות, בעיקר מתחום הרכב והנדל"ן.
יין - מעולם לא נשמע לי משהו ששווה להשקיע בו זמן להעריך אותו. הרי כמה יין יש בכלל לאנשים בארץ?
כמה עולה בקבוק יין בארץ? השולחניים עולים עד 100 ש"ח והיקרים ביותר לא חצו את סף ה 500 ש"ח...
אז למה להעריך יין?

בשיחה שערכתי עם כמה אנשי מקצוע הסתבר לי ששמאות יין היא עסק לכל דבר.
ולא סתם עסק אלא גם כזה שמגלגל הרבה כסף.

נכון, בארץ התחום עדיין לא מפותח אבל גיגול קצר בגוגל מעלה הרבה מאוד בקבוקי יין שאנשים מנסים למכור. גם דרך האינטרנט.

אלא מה? מי יכול להעריך ולהחליט על כמה שווה יין? אנו יכולים לקבל התחלה של תהליך לקביעת מחיר יין (לא כשמדובר על יין שנמצא עדיין בשוק הקימעונאי) ולהמשיך משם על בסיס פרמטרים רבים כגון:
1. שנת הבציר- שיכולה לנבא אם היין יהיה מוצלח מצוין או אכזבה.
2. יינות אחרים מסדרות אחרות-של אותו יקב- להשוואה אל הבקבוק המדובר.
3. ביקורות של גורמים מקצועיים אחרים (פארקר ודומיו).
4. והתיחסות לבקבוק המדובר- גיל היין, בשלות הענב, סוג הזן, מרכיביו, היקב, היינן וכדו'.

מכאן כבר ניתן להבין שמדובר במקצוע והתמחות של ממש ולא משהו ש"חאפר" יכול לבצע בעצמו.

והמסקנה העיקרית מהעניין היא שאם אתה לא ממש עוסק בתחום בצורה מקצועית - יתכן שלא תהיה לך ברירה ולקבל שירותי שמאות יין מקצועיים.

חשוב מאוד לזכור שבקבוק יין אחד שנכנס לקטגוריה של אחד מ100 היינו הטובים ביותר- יכול להיות שווה הרבה מאוד כסף - ואם במקרה הדוד ההדוניסט שלך במקרה הוריש לך (מרתף יין מלא) בבקבוקים עבשים ומלאים באבק- ייתכן שעוד מאוד תשמח שהמשכת לבקר אצלו בשנותיו האחרונות.

זה עלול להשתלם לך - בלי שתרגיש.

אבל זה כמובן תלוי בשמאי היין המיוחד שתזמין ובמקצועיות שלו.

על הקשר בין יין לבריאות - סגירת מעגל - חלק ה

חקירת "הפרדוקס הצרפתי", שהיה אחד המחקרים הראשונים ברפואה המודרנית מצביע על היתרונות הבריאותיים בצריכה סבירה ומתונה של יינות ומשקאות משכרים, אולם מחקר זה אינו סגירת מעגל.

נראה עתה כי הרפואה המודרנית פתוחה הרבה יותר לאימוץ רעיונות ומסקנות אלה הרבה יותר.

המסקנות והרעיונות הללו קשורים בצורה הדוקה גם להתפתחות המדע והרפואה ולכלים החדשים שנכנסו למדע ולרפואה.
ואן רייבק אמנם הצליח בניחוש שלו לגבי נטיעת כרמים בדרום אפריקה והקשר של היין האדום למחלת הצפדינה, אולם לא היה זה יותר מתחושת בטן שהצליחה.

הרפואה המודרנית, מכירה את הויטמין סי, סגולותיו, כיצד לזקקו במשקה, ואיך לזהות את קיומו ביין, בדיוק כמו שגילתה על קיומם של חומרים נוגדי חימצון בשיעורים גבוהים בזגים.
כיום, עוסקים חוקרים רבים במחקרים נוספים בגילוי היתרונות הבריאותיים של צריכת יינות ומשקאות משכרים בצורה מתונה.
המחקר ה"חם" ביותר, שפורסם לא לפני הרבה זמן מציג את הקשר בין צריכת יינות לבנים ושיפור תפקודי הריאה.

על הקשר בין יין לבריאות - לואי ה 14 - חלק ד

ישנן עוד התייחסויות למשקאות משכרים והקשר לרפואה, שהיו מאוחרות יחסית, אולם לא היו ענייניות.

בהיסטוריה של תעשיית היין הצרפתית התפרסם וויכוח הנוקב בין צמד רופאיו של מלך השמש- לואי ה-14.
ברוח התקופה (-המאה ה 17)- היה מקובל בקרב רופאים צרפתים, כי מזונו ומשקאותיו של אדם צריכים להתאים למה שכינו "מזגו". והשפיעו עליו בהתאם.
רופא אחד סבר כי למזגו של מלך השמש מתאימים יותר יינות בורגונדיה, והרופא השני סבר, כי למזגו מתאימים יינות שמפניה – חבל ארץ שבאותה תקופה עדיין התמחה בייצור יינות אדומים קלים.
בסופו של דבר ניצח הרופא הפרו-בורגונדי, ושמפניה החלה לעבור תהליך ממושך שהיה כרוך במעבר מייצור יינות אדומים לייצור יינות לבנים.

רק בהמשך פותחה סופית שיטת שמפניה, כפי שהיא מוכרת לנו כיום, המשמשת בייצור יינות מבעבעים.

מצד שני -עוד מוקדם יותר נודעו גם ההשפעות השליליות של צריכת משקאות משכרים על בריאות האדם.
את ההתייחסות הגורפת לבעיה סיפקה הרפואה של סוף המאה ה-19, שהחלה לראות באלכוהוליזם מחלה.

התייחסות זו נתמכה לא מעט על ידי שדולות נוצריות, שפעלו מתחילת המאה הזו ובחלוף המאות לאסור על צריכת משקאות משכרים, שלא לצורכי דת.

על הקשר בין יין לבריאות - תרופה ללוקים בנפשם - חלק ג

את המאפיינים של יינות חקרו ביוון וברומא רופאים.

והם הם שנתנו את ההמלצה לשתייה קבועה וסבירה של יין.

לפני כ-2,500 שנה המליץ גם היפוקרטס, אבי הרפואה, על שתיה מתונה וקבועה.
היפוקרטס המליץ על יינות אדומים צעירים ויינות מבושלים לטיפול בבעיות עיכול, מצד שני המליץ היפוקרטס על יינות לבנים לטיפול בבעיות בשלפוחית השתן.
הצד השלילי אליבא דהיפוקרטס היו יינות מתוקים שעלולים, לדעתו, לגרום להתנפחות הכבד.

יש לציין כי לא כל הרופאים בני התקופה המליצו על שתייה מתונה דווקא.
הרופא היווני מנסיתאוס המליץ למטופליו להשתכר מעת לעת, אבל גם דאג להבהיר כי אל לשיכור להירדם בטרם הקיא.
אסקלפיאדס, רופא רומאי, דווקא המליץ על צריכת כמויות גדולות של יין כאמצעי להרדמה ולהרגעה, ואפילו ראה בו תרופה ללוקים בנפשם.

מבין היינות של ארץ ישראל נודע בין רופאי רומא בערכו הבריאותי יין אשקלון, אולי משום היותו יין קל.
אוריבסיוס, הרופא האישי של הקיסר יוליאנוס, נהג להרתיח במשך 21 יום 21 ספלי יין אשקלון, שבעה ספלי דבש ו-200 זרעי קמומיל, ולהשתמש בתוצר כבשיקוי רפואי רב שימושי.

אפילו המוסלמים, שדתם אסרה עליהם לשתות משקאות משכרים, לא ויתרו על השימוש הפרמקולוגי בהם.
הם היו גם מי שהמציאו את הזיקוק, והניחו יסוד לכל משפחת המשקאות הכהליים, שמהם התפתח גם הכהל הרפואי.
עוד בטרם יוצר כהל רפואי כפשוטו, יוחסו למשקאות כהליים תכונות מדיצינליות.
כאשר החליט הפרלמנט הסקוטי להטיל מיסוי על המשקאות הכהליים (אלה הובאו בשלהי ימי הביניים לסקוטלנד על-ידי הנזירים האיריים, ששמרו על חלק ניכר מהידע שנצבר בעולם העתיק),
התייחסה לשון החוק האנגלית אל המשקאות כאל
"strong water"
אולם הנוסח הלטיני, שהיווה תירגום מדוייק יותר של המקור בסקוטית-גאלית, דיבר על
"aqua vitae",
או "מי החיים".

העובדה שגופת צפרדע, למשל, נרקבה באוויר הפתוח אך השתמרה בתוך ספיריטוז נתפשה באותם ימים כפלא רפואי, והיו מי שסברו כי למשקאות הכהליים ישנה תכונה המקנה חיי נצח.

באופן בלתי מוסבר שנחקר רבות גם ללא קשר למשקאות משכרים, נעצרה ההתפתחות הרפואה המערבית מאז ימי האימפריה הרומית ועד למאה ה-18.
באיזורים רבים של אירופה של המאה ה-14, למשל, לא ידעו יותר על התכונות הרפואיות של יינות או משקאות משכרים משידעו עליו אירופה של המאה הרביעית, ובמקומות מסויימים ידעו אף פחות.

תמורות וגילויים כאלה ואחרים בפרדיגמות הרפואיות התחוללו בכל זאת לאורך השנים, ונגעו גם לשימושים שנעשו ברפואה במשקאות משכרים.
מקצתן היו ענייניות – ב-2 בפברואר 1659, רשם ביומנו יאן ואן רייבק, המפקד הראשון של מושבת כף התקווה הטובה: "היום, השבח לאל, יוצר יין לראשונה מענבי הכף".
לואן רייבק הייתה סיבה טובה לשמוח על לידתה של תעשיית היין הדרום אפריקנית: הוא הקים אותה, ולאו דווקא מסיבות של שתיית ואהבת יין.
למעשה, קיווה ואן רייבק להקל על תחלואי הצפדינה שמהם סבלו המלחים שהפליגו אל הכף וממנו למסעות ארוכים.
מחלת הצפדינה, כידוע, נגרמת ממחסור בויטאמין
C –
חומר המצוי בשפע ביין.

ואן רייבק שתל ב-1655 את הגפנים הראשונות בגנה של חברת מזרח הודו ההולנדית (שאת תחנתה הקבועה בכף ייסד ב-1652).
ולאחר מכן הרחיב את שטח הנטיעות גם לבושנוול, לאורכו של נהר אמסטל, הקרוי כיום ליסבק. ב-1659 כבר הניבו ענבים אלה יין, ותעשיית יין קטנה התפתחה עד מהירה במושבת הכף.

על הקשר בין יין לבריאות - היין כחומר חיטוי - חלק ב

יינות ושיכרים ידועים משחר העולם העתיק כמשקאות משכרים.
יש לנו ידיעות על כך כ-8,000 שנה.
במילים אחרות: זמן קצר בלבד לאחר שעבר למגורי קבע הצליח כבר ההומו ספיינס לביית הן את הדגן והן את אם הגפנים האירופית לענבי יין ומאכל, הוויטיס ויניפירה.

בתקופות שבהם המים הזדהמו על נקלה, משקאות שהכילו אלכוהול ברמה כזו או אחרת נחשבו למסוכנים פחות לשתייה - וזה מבלי שידעו את פשר הסיבה.

במהלך ההסטוריה היה היין ידוע ומפורסם כחומר החיטוי היחיד היעיל לחיטוי פצעים ולשיכוך כאבים.
בל נשכח שבתרבות היהודית עד היום, בחוגים רחבים למדי שנלים את ילדיהם, זהו משכך הכאבים הראשון שניתן לתינוק.

בתרבות הנוצרית מוכר הסיפור על ישו -הברית החדשה מסרה כי את כאביו של ישו, ביקשו לשכך ב"יין מהול במור".
ישו, דחה את הטיפול...

בתקופה מאוחרת יותר מסופר על רופא יווני בשם גאלנוס שחי ברומא, וטיפל בגלדיאטורים שנפצעו, ושנאמר עליו כי איש ממטופליו לא מת מפצעיו.
גאלנוס הגיע כנראה למסקנה, שיין אדום הוא האמצעי מצויין לטיפול בפציעות ונמק.

העדויות הכתובות הראשונות על שימוש תרופתי ביינות ובשיכרים החלו להופיע כבר ב 3000 לפנה"ס.
רופאים במצרים, שנחשבו לטובים ביותר במזרח הקדום השתמשו בהם בצורה רחבה.
מחלות כגון:קצרת, למשל, טופלה באמצעות מירקחת שכללה מידה של דבש, שמונה מידות שיכר וחמש מידות יין .
(מידה אחת פירושה היה: מלוא הפה).
אפילפסיה (מחלת הנפילה), טופלה באמצעות אשכי חמור טחונים שהושרו ביין ...– אולי המימצא העתיק ביותר של אנדוקרינולוגיה.

לתנופה גדולה זכה כידוע מדע הרפואה בערי המדינה של יוון ומאוחר יותר – באימפריה הרומית.
תרבויות אלה היו תרבויות של גפן, ולא של דגן, ומדרך הטבע ייחסו ליין תכונות אציליות יותר – גם בכל האמור בסגולות מרפא – מאשר ייחסו לבירה.
זו הוסיפה להתפתח בצפון מערב אירופה, אך שם לא התמקדו בסגולותיה הרפואיות, אף כי הכל הכירו בעובדת היותה מזינה מאוד, ותפשו אותה, בין השאר, כלחם נוזלי.

על הקשר בין יין לבריאות - הפרדוקס הצרפתי - חלק א

הקשר בין יין לבריאות הוא קשר עתיק יומין.
לא בכל התקופות ידעו להסביר אותו אבל הוא היה ברור לכל.
ב1999 פרסם מעריב כותרת שינות ציליאנים בריאים יותר....
האמת היתה שמדובר בכותרת שיווקית שחברת "המגש שקד" הגתה והסמכה על מחקר השוואתי בין יינות.
אחת התוצאות של אותו מחקר היתה (כמה לא מפתיע) שיינות שמיוצרים באקלים חם יחסית, מכילים את חומרים אנטי-אוקסידנטים (נוגדי חימצון) בשיעור גבוה יותר מיינות שיוצרו באקלים קר יותר.

האם זה נכון? האם יש קשר? האם זו הסיבה לכך שאחוז התקפי הלב בצרפת נמוך בצורה משמעותית יחסית למדינות מתפתחות אחרות?

בסדרת הפוסטים הבאה ננסה לענות על כך:

בלי הקדמה אי אפשר ולכן נתחיל:

כולם יודעים שיש שני סוגי כולסטרול.
טוב ורע.

הכולסטרול הטוב - מונע מחלות לב ועוזר אף בקירצוף כלי הדם. הוא נקרא
HDL.
זה השטר הטוב בסיפור.
"הכולסטרול הרע" - גורם לנזק לכלי הדם בהצטברות שלו על דפנות כלי הדם ויצירת חסמים בזרימת הדם.
הוא גם מוכר כ
LDL.

בענבים יש חומרים נוגדי חימצון ממשפחת הפלבונואידים הפוליפנוליים.
בזגי הענבים ניתן אף למצוא ריכוז גבוה יותר של החומרים הללו.

בתחילת שנות ה 80 התברר שלמרות שהצרפתים ידועים בעולם כולו כאוכלי מאכלים עתירי כולסטרול - ואנו יודעים על אחוז השימוש בחמאה במטבח הצרפתי- למרות זאת אחוז מחלות הלב שם הוא מהנמוכים בעולם.
לתופעה הזו קראו "הפרדוקס הצרפתי".

צריך לזכור שככל שהיין שבמהלך יצורו - משתמשים בקליפות הענבים (-בזגי הענבים)- וזה על פי רוב ביינות האדומים (שבשל כך מקבלים גם את צבעם) אחוז החומרים האנטי אוקסידנטים - גבוה יותר.

התוצאה של פרסום התוצאות של המחקרים הללו היתה גדולה מאוד.
אוכלוסיות שלמות של צרכני יין עברו לשתות יינות אדומים.
ובאותו הקשר- צריכת היין הכללית בעולם גדלה.

בזמן האחרון עלו עוד כמה ממצאים שמנסים להסביר את התופעה ("הפרדוקס הצרפתי") - בהסברים נוספים:
כגון השימוש הנרחב במטבח הצרפתי גם בשמן זית ובירקות טריים - ובמיוחד עגבניות, ולחילופין אף עלתה טענה כי לעם הצרפתי יש מטען גנטי שגורם לתחלואה נמוכה.

צריך להדגיש שהביטוי "יין אדום הוא בריא" איננה צריכה להיגזר כפשוטה- לא כל צריכה של יין היא בריאה, כיון שצריכה מוגזמת של אלכוהול עלולה לגרום לגוף נזקים חמורים ובמיוחד לכבד.
אבל באופן כללי אפשר להניחה שמה שהיה ידוע משחר ההיסטוריה - מקבל הסבר מדעי מתקבל על הדעת.

בפוסטים הבאים נתייחס לצדדים נוספים של הקשר בין יין ובריאות.